הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
ראש השנה יח ע"א
שמואל הנביא קיבל נבואה ביחס לבני עלי המושחתים שמעשיהם אינם ניתנים לתיקון – 'אם יתכפר עוון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם'.
תלמוד בבלי (ראש השנה יח, א):
"אמר רבא: בזבח ובמנחה - אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה. אביי אמר: בזבח ומנחה - אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים. רבה ואביי מדבית עלי קאתו, רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין, אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים - חיה שיתין שנין. תנו רבנן: משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה מתין בני שמונה עשרה שנה. באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי. אמר להם: שמא ממשפחת עלי אתם, דכתיב ביה וכל מרבית ביתך ימותו אנשים - לכו ועסקו בתורה וחיו. הלכו ועסקו בתורה וחיו, והיו קורין אותה משפחת רבן יוחנן על שמו".
לדעת התלמוד הבבלי משפחת עלי יש לה כפרה והיא תורה וגמילות חסדים. גם התלמוד הירושלמי מסכים עם הקביעה שלמשפחת עלי ישנה תקנה, אולם אין מדובר בתורה וגמילות חסדים אלא בתפילה
תלמוד ירושלמי ראש השנה ב, ה:
"דחסל רבי חייה בר בא מן צלותיה יתיב ליה דלא מיעבור קומוי רב כהנא מאריך בצלותיה. מן דחסל (גמר) רבי כהנא אמר ליה הכין אתון נהיגין גביכון מצערין רברביכון א"ל ר' אנא מדבית עלי וכתי' על דבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם - בזבח ובמנחה אין מתכפר לו אבל מתכפר לו בתפילה".
התלמוד הירושלמי מספר על רב כהנא שהאריך בתפילה משום שהיה מבית עלי. אנו מוצאים כאן גם את העיקרון של תפילה מכפרת.
בעוד התלמוד הבבלי תמיד מדגיש את הערך של תלמוד תורה כערך מרכזי אשר גובר על כל הערכים (אמנם התלמוד הבבלי מכניס במאמר אחד גם את נושא גמילות החסדים, אולם רק בתוספת לתורה), הרי שהתלמוד הירושלמי עיתים מדגיש ערכים אחרים, כמו במקרה שלנו בו הוא מדגיש את ערך התפילה.
נראה לומר שלפחות במקרה זה התלמוד הירושלמי נאמן יותר לפשט הדברים, שכן מהפרשה של עלי שחשב את חנה לשיכורה, משמע שישנו ויכוח עקרוני בין משפחת אלקנה לבין משפחת עלי בנושא התפילה. ספר שמואל באמרו שבני עלי אינם מתכפרים בזבח רוצה ללמד אותנו שדעת משפחת עלי שאין חשוב יותר מאשר הצד החיצוני של הקרבת הקרבנות. משפחת אלקנה חידשה בעולם את חשיבות העבודה הפנימית – עבודת התפילה. אנו מוצאים תפילה גדולה אצל אלקנה (במדרש על הפסוק להשתחוות ולזבוח), אצל חנה – בתפילתה במשכן, ואצל שמואל.
