פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי"
יש לו כסף לסעודת ערב יום הקדוש או ללולב ואתרוג - מה יעשה?
ראש השנה ט ע"א
מעשה ביהודי שהגיע לחודש תשרי וכיסו מנוקב ואין בו אלא מעות מועטות. אין בהן סיפק לקנות כל צרכי החגים. מעתה עמד והסתפק מה עדיף, אם לקנות צרכי סעודה לט' תשרי - ערב היום הקדוש, או שמא יתענה אז ואת מעותיו המועטות ישמור לימי ערב חג הסוכות על מנת שיוכל לקנות בהן לולב ואתרוג.
השאלה נשלחה אל רבה של ג'נבה שבשווייץ הגאון רבי אברהם יפה - שלזינגר שליט"א והשואל הביא שלושה צדדים לומר שאכילת ערב יום הכיפורים עדיפה: א. מצד שאין להקדש אלא מקומו ושעתו, ומצוה שבא לידך אל תחמיצנה. ב. לולב אפשר לצאת גם על ידי מתנה על מנת להחזיר מה שאין כן באכילה כמובן. ג. על פי מה שכתב בהג"ה בית הילל ( יורה דעה רפה, א) שתפילין קודמים ללולב היות ותפילין מצוה שבגופו הוא, ואם כל שכן בנידון שלפנינו שאכילת ערב יום הכיפורים שנכנסת לגופו ממש עדיפא על קניית ארבעה מינים. וכל זה לדעת הכסף משנה (נדרים ג) שאכילת ערב יום הכיפורים מצוה הוא מן התורה ולא רק אסמכתא.
הגר"א שלזינגר (שו"ת 'באר שרים' ג, י) מפלפל באריכות בג' הטעמים הנ"ל ועוד בענין זה, ובסוף דבריו כותב:
נלענ"ד דאם כי הזכרנו רבים הסוברים דמצות אכילה בערב יום הכיפורים היא מן התורה והדרשה דרשה גמורה היא כנ"ל, וכן רואה אני שכתב הרדב"ז בלשונות הרמב"ם (סי' פח) דדעת הרמב"ם דמצוה מן התורה לאכול, אף על פי שאינה בכלל מצות עשה, מכל מקום דרשה גמורה מן התורה היא עי"ש וכן (שם, סי' קיג) שנה הדברים, וע"ע בשו"ת חסד לאברהם מהד"ת (סי' סה) דגם הוא סבירא ליה דמצות עשה גמורה היא עי"ש שדן גבי נשים בחיוב אכילה בערב יום הכיפורים.
אך מאידך נאמנה עלינו עדותו של מרן הכתב סופר בתשובותיו לאורח חיים (קיד ד"ה וע"פ) שכתב מכל מקום למעשה לא נראה לי לסמוך על זה כיון דדבר זה עצמו אכילה בערב יום הכיפורים אי מצוה דאורייתא היא, לא איתברר כל כך, אפי' ברמב"ם והכסף משנה בפ"ג מנדרים. דאפשר דסבירא להו דדרשא אסמכתא בעלמא היא ופשיטא דלא אתי עשה דרבנן ודחה איסור עשה דרבנן וכו' אין להקל - עיין שם שדן למי שלא אכל בערב יום הכיפורים שיותר לו לאכול בזמן של תוספת יום הכיפורים קודם כניסת החג הק', ועם כל זאת למעשה לא מיקל בזה. וראה גם בארעא דרבנן (אות תקפה) שדעתו דרק אסמכתא יש כאן. ועיין עוד בשו"ת מחזה אברהם ח"א (סי' קלא) שדן בדברי הכת"ס ונחלק עליו בעצם דבריו. והגאון מנחת חינוך (שיג, ט) כתב שאין חיוב האכילה דוקא בפת ויוצא בכל דבר, שלא מצינו בשום מקום שהחיוב לאכול בערב יום הכיפורים דוקא בפת וכן צידד ב'קצה המטה' על המטה אפרים (תרד, כו) עי"ש.
אם כן נראה, שאם יכול לקנות ממעותיו דבר קטן כדי שיאכל ודאי שפיר יוצא ידי חובת אכילה בערב יום הכיפורים, ונשאר לו מעות לקניית הלולב, ויוצא ידי שניהם כיר"ש, אך להרבות לקניית האוכל עבור ערב יום הכיפורים על חשבון הפסד מצות לולב אין שורת הדין כן. והגם שרש"י בסוגייתנו (ד"ה כל האוכל) כתב שכל המרבה לאכול עדיף טפי, וכן בירר (שם בקצה המטה) אך נראה כמו שכתבנו שכדי לא להתבטל ממצוה דאורייתא של לולב וגם לא ליכנס לספק שמא לא ימצא מי שיתן במתנה על מנת להחזיר, גלל כן ישאיר כספו כדי לקנות לולב, וכדי שלא יהיה מתענה בערב יום הכיפורים ישתה דבר מה".
