על שהורו הלכה בפני רבן
יומא נג ע"א
"מאי טעמא איענוש? - כדתניא, רבי אליעזר אומר: לא מתו בני אהרן אלא על שהורו הלכה בפני משה רבן".
קשה,
א. הכיצד עונש המורה הלכה בפני רבו הוא מיתה ממש, הלא זה עתה בסמוך אמר רבא: "חד - לעונש, וחד – לאזהרה", ומדוע לעוון הקטורת נצרכים פסוקים גם לעונש וגם לאזהרה, ואילו לעוון הוראה בפני רבו לא נצרכים לא זה ולא זה?!
ב. אמרו במסכת ברכות דף לא ע"ב שאמר לו עלי לשמואל הנביא: "מימר שפיר קא אמרת, מיהו, מורה הלכה בפני רבך את - וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה". וכיצד היה ראוי שמואל להענש הלא היה צעיר לימים וטרם היה בר חיובא בדיני אדם ושמים?!
ג. למה חמור כל כך עונש מורה בפני רבו יותר מהעובר על שאר עוונות החמורים? ואין הדבר משום שמזלזל ברבו שהרי אינו כך בשאר סוגי זלזול.
אלא שחומרת מורה הלכה בפני רבו היא משום הפגיעה בהיררכיה של ההנהגה ופסיקת ההלכה בישראל. ודומה חומרת עוון זה לדין לזקן ממרא.
על החשיבות שבזה כתב הרמב"ם בהלכות ממרים א הלכה ד: "כשהיה בית דין הגדול קיים לא היתה מחלוקת בישראל, אלא כל דין שנולד בו ספק לאחד מישראל שואל לבית דין שבעירו אם ידעו אמרו לו אם לאו הרי השואל עם אותו בית דין או עם שלוחיו עולין לירושלים ושואלין לבית דין שבהר הבית אם ידעו אמרו לו אם לאו הכל באין לבית דין שעל פתח העזרה, אם ידעו אמרו להן ואם לאו הכל באין ללשכת הגזית לבית דין הגדול ושואלין, אם היה הדבר שנולד בו הספק לכל, ידוע אצל בית דין הגדול בין מפי הקבלה בין מפי המדה שדנו בה אומרים מיד, אם לא היה הדבר ברור אצל בית דין הגדול דנין בו בשעתן ונושאין ונותנין בדבר עד שיסכימו כולן, או יעמדו למנין וילכו אחר הרוב ויאמרו לכל השואלים כך הלכה והולכין להן. משבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל...".
וכיון שמרכזיות סמכות ההוראה נצרכת להגנה, נכון הדבר גם אם אין החוטא בר עונשין. בדומה למבואר במסכת סנהדרין דף עב ע"ב שגם בתינוק הנולד יתכן דין רודף.
