מענה לשון
הרב אוריאל פרנק

"היינו" שאיננו "היינו הך"

חגיגה ט ע"ב

אמר ליה בר הי הי להלל: "מאי דכתיב 'וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ' (מלאכי ג,יח) - היינו צדיק היינו עובד אלהים, היינו רשע היינו אשר לא עבדו!"
אמר ליה: "'עֲבָדוֹ' ו'לֹא עֲבָדוֹ' - תרוייהו צדיקי גמורי נינהו; ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד!"

דו שיח מאלף זה נלמד בכל בית מדרש ובכל ישיבה, וממנו למדים על הדרך הראויה ללימוד תורה, על חשיבות השינון, ועל היחס שבין לימוד תורה לבין עבודת ה'. הִלֵל מחדש לבר הי הי כי יכול להיות "צדיק גמור" שאינו עובד ה', הואיל ואינו שונה פרקו אלא מאה פעמים ולא יותר!

עיון בשאלתו של בר הי הי יכול להמחיש לנו לקח יסודי נוסף בדרכי הלימוד: בלימוד תורה בכלל, ובלימוד התלמוד בפרט, לפעמים דווקא המילים המוכרות לנו הן העלולות להכשילנו מהבנה נכונה ומדויקת. כדי להימנע ממכשול זה כדאי "לחשוב פעמיים", ולהיעזר בכל הכלים העומדים לרשות הלומד: החל בעיון מדוקדק בפירוש רש"י וכלה בעיון במילונים ובספרי כללים. כך הורה בעל ה"פרי מגדים", רבי יוסף תאומים זצ"ל (נלב"ע בגרמניה בן 65, בד' באייר ה'תקנ"ב; 1792): "וחכמת הדקדוק היא פינה לתורה; ובלומד שיעור גמרא, יהיה גם כן לפניו ספרי דקדוק" (בסעיף ט"ז בראשונה מבין שתי איגרות למורה, שנדפסו בהקדמתו לפירושו "פרי מגדים" לשו"ע או"ח).

המילה "היינו" שגורה בפינו, ובדרך כלל אנו משתמשים במילה "היינו" בהוראת: "זה הוא" (וכך היא מבוארת במילון אבן שושן, ערך הַיְנו). היא מוכֶּרת לנו מכמה ביטויים, כגון: "היינו הך" (= זהו זה! זה אותו הדבר! שתי האמירות זהות!), ו"היינו דאמרי אינשי" (= זהו שאומרים בני אדם). אך, אם כך נבין את המילה "היינו" בשאלתו של בר הי הי: "היינו רשע, היינו אשר לא עבדו", לא היה צורך בחזרה המיותרת על המילה "היינו", אלא היה לו לשאול בקיצור: "צדיק - היינו עובד אלהים; רשע - היינו אשר לא עבדו!" (ע"פ שטמ"ק כתובות י, ב).

ואכן, עיון בפירוש רש"י מלמדנו כי אין זה פירוש המילה במקרה זה, וכך כתב: "היינו צדיק היינו עובד אלהים - מי הוא צדיק, ומי הוא עובד אלהים? הלוֹא אחד הוא!". כלומר, אין כאן קביעה, כי אם שאֵלה. המעיין במילונים הארמיים לתלמוד (כגון במילונו של הרב ע"צ מלמד, עמ' 124) ימצא כי המילה "היינו" נוצרה מהרכבה של שתי מילים, ושני פירושים לה:

א. תרכובת שתי המילים "הַאי"+"ניהו" (בתרגום עברי: "זה"+"הוא") = זהו.
ב. תרכובת שתי המילים "הֵי"+"ניהו" (בתרגום עברי: "איזה"+"הוא") = איזהו? (כלומר, מה מייחד כל אחד?)

יתכן ששתי מילים אלו, לא זו בלבד שיש להן שתי משמעויות, אלא אף יש לבטא אותן באופן שונה: את מילת הקביעה הנפוצה, שיסודה ב"הַאי"+"ניהו" (= זהו), יש לבטא בפתח תחת האות ה': "הַיינו"; ואילו את מילת השאלה המורכבת מהמילים "הֵי"+"ניהו" (= איזהו?) יש לבטא: "הֵיינו" (ה' צרויה; עיין בהגהת הב"ח הראשונה במסכת ב"ב סד, א).