גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתקי"ב, מדור "עלי הדף"
מסכת ראש השנה
דף ה ע"א

בדבר חידושו של ה'בית הלוי' - שהשכח לספור יום אחד יכול להמשיך לספור ספירת השבועות

מצינו בכמה מקומות בגמרא (ר"ה דף ה. ועוד) לגבי מצות ספירת העומר ד"מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי", ובמס' חגיגה (יז:) יליף לה אביי: "מצוה למימני יומי, דכתיב (ויקרא כג, טז) 'תספרו חמשים יום', ומצוה למימני שבועי, דכתיב (דברים טז, ט) 'שבעה שבועות תספר לך'".

וחידש בזה ה'בית הלוי' (עי' שו"ת בית הלוי ח"א סי' לט), דהנה "היכא דדלג יום אחד ולא ספר בו כלל, הדין מבואר בשו"ע (או"ח סי' תפט ס"ח) דמכאן ואילך יספור בלא ברכה, דלא הוי 'תמימות', ונסתפקתי, דהא קיי"ל 'מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי', ומצוה דשבועי הא הוי רק בכל יום שנשלם בו השבוע, שימנה כמה שבועות הם לעומר, ואם כן אם דלג ביום שלא נשלם בו השבוע, נהי דהפסיד מנין הימים, מכל מקום מנין השבועות לא הפסיד עדיין, ובכל יום כשנשלם בו השבוע אפשר דיכול לברך".

ובבירור ההכרעה בזה כתב: "ומצאתי ברבינו ירוחם בנתיב ד' חלק ה', שהקשה למה אין מברכין ב' ברכות (-על שני חלקי המצוה: ספירת הימים וספירת השבועות) כיון דהם ב' מצות, וכמו בתפילין של יד ושל ראש, ותירץ, דכתיב: 'שבעה שבועות תספר לך מיום הביאכם', ומשום הכי לא הוי מצוה מן התורה בשבועי רק בפני הבית, ובזמן הזה הוי שבועי רק זכר למקדש, אבל ימים גם בזמן הזה הוי מן התורה, ומשו"ה לא מברכין רק ברכה אחת על ימים לחודא, ולדידיה דברינו הנ"ל נידחין".

ביאור דבריו, כי לדעת רבינו ירוחם, מצות ספירת השבועות תלויה בהבאת העומר, ובזמן הזה שאין מביאים עומר אינה אלא זכר למקדש, ועל זכר למקדש אין מברכים (עי' ערוך ערך זכר; חק יעקב סי' תעה סקי"ב; ביאור הגרי"פ על ספר המצות לרס"ג ח"א עשה נא), והברכה מוסבת רק על ספירת הימים שחובתה מדאורייתא גם בזמן הזה (כשיטה זו, לחלק בין מצות ספירת הימים לספירת השבועות מצינו גם בס' פירוש התפלות והברכות לרבי יהודה ב"ר יקר - רבו של הרמב"ן - על הגש"פ, במאירי סוף מס' פסחים, וכ"כ הרמ"ה באגרותיו, אגרת הרביעי), ואם כן בשכח לספור הימים, אין לברך בהגיע מנין השבועות - בסוף השבוע, כי על מצות ספירת השבועות אין מברכים כלל.

וממשיך וכותב: "אמנם להפוסקים דסבירא להו, דכל הספירה (-בין ספירת הימים ובין ספירת השבועות) הוי בזמן הזה רק דרבנן, ואפילו הכי הא מברכינן, אם כן אין לחלק בין יומי לשבועי, וגם לדעת האלפסי בסוף פסחים (כז:), וכ"ה דעת הרמב"ם בפ"ז מהל' תמידין (הכ"ב), דמבואר בדבריהם להדיא, דגם שבועי הוי מדאורייתא גם בזמן הזה, ולדידהו הא יכול לברך על השבועי לחודא". והיינו, כי לשאר הראשונים, שפיר יש לברך על מצות ספירת שבועות לחוד, כי לאלו הסוברים ששתיהם מדאורייתא, הלא על מצוה דאורייתא שפיר מברכים ברכת המצוות, ולאלו הסוברים ששתיהם מדרבנן, הרי לשיטתם מברכים על מצוה דרבנן זו, והגם שלא נתקנה כי אם זכר למקדש, ואינם סוברים כחידושו של רבינו ירוחם, שאין מברכים על מצוה שאינה אלא זכר למקדש, ואם כן שפיר יכולים לברך על ספירת השבועות בלבד.

והנה, חידושו זה בנוי על יסוד נוסף המבואר ברבינו ירוחם, והוא, ששני חלקי המצוה: ספירת הימים וספירת השבועות נחשבות שתי מצות נפרדות, כדוגמת המצוות: תפילין של יד ותפילין של ראש, ואינן תלויות זו בזו, ובכן שפיר ניתן להפריד את שתי המצוות, וגם כשלא ניתן כבר לקיים מצות ספירת הימים, אפשר עדיין לקיים את מצות ספירת השבועות. אכן, ביסוד זה עצמו מצינו מחלוקת הראשונים, וכמ"ש הרמב"ם בספר המצות (מ"ע קסא ומובא בחינוך מצוה שו): "ודע כי כמו שנתחייבו בי"ד למנות שנות יובל שנה שנה ושמטה שמטה... כן חייב כל אחד ואחד ממנו למנות ימות העומר יום יום ושבוע שבוע, שהוא אמר 'תספרו חמשים יום', ואמר 'שבעה שבועות תספר לך', וכמו שמנין השנים והשמטים מצוה אחת... כן ספירת העומר מצוה אחת...". ובכן, לפי שיטה זו יש לדון, אם שני חלקי המצוה מעכבין אחד לחבירו, ובאם ימנע מלקיים חלק אחד של המצוה, אם ניתן לקיים חלקה השני.

אמנם, על כך ממשיך הבית הלוי וכותב: "דהא אפילו אם נאמר דלא כרבינו ירוחם, ונאמר דהוי רק חדא מצוה, וכמו שנראה דכל מוני המצות לא מנו בספירה רק מצוה אחת, מ"מ הא מבואר בטור (סי' תפט) דאם מנה ימים בלא שבועי או שבועי בלא ימים יצא (ע"ע במג"א שם סק"ד; פר"ח שם; א"ר שם סק"ו), ונדון דידן הא לא גרע מזה. ולכאורה יכול לברך, דאע"ג דלדעת רבינו ירוחם אינו יכול לברך, מ"מ הא רוב הפוסקים חולקים עליו במה שמחלק בין שבועי ליומי בזמן הזה".

מבואר מדבריו, שגם לאלו הסוברים שכמצוה אחת תיחשב, ניתן להפריד שני חלקי המצוה, ואין האחד מעכב לחברו, כמו שהוכיח מהא דמבואר בפוסקים שאם מנה ימים בלא שבועות או שבועות בלא ימים יצא יד"ח. אכן כבר העירו האחרונים, כי לפי פשטות דברי הפוסקים בוודאי לא ניתן לקיים מצות ספירת שבועות כששכח מלספור יום אחד. ונעתיק בזה את דברי המשנ"ב (סי' תפט סק"ז) שכתב: "ואם סיפר ימים לחוד ולא הזכיר שבועות, י"א שיצא בדיעבד, וי"א שצריך לחזור ולספור ימים ושבועות כדין, ועל כן חוזר וסופר בלא ברכה, ואם מנה שבועות ולא ימים, כגון שאמר ביום השביעי היום שבוע אחד, ולא הזכיר ימים כלל, לכו"ע לא יצא", הרי שלא ניתן לקיים מצות ספירת הימים ללא ספירת השבועות, ולפי זה - להלכה - לא ניתן לקיים עצה זו של ה'בית הלוי'.

ויש שהרחיקו לכת מכח חידוש זה, שקטן שהגדיל בתוך הספירה - לאלו הפוסקים הסוברים שאין מצרפים את ספירתו מקטנותו, ומשו"ה אין לו להמשיך ולספור בברכה כשיתגדל - באם יגדל בתוך שבוע ראשון דימי הספירה יוכל לספור את ספירת השבועות מדאורייתא, מאחר שבהגיע חובת מצות ספירת השבועות כבר נתגדל (ראה ספר 'ספירת העומר' לר"צ כהן פ"ב הע' יח).