גחלת ושלהבת
ביצה לט ע"א
"משנה. הגחלת כרגלי הבעלים, ושלהבת בכל מקום. גחלת של הקדש - מועלין בה, ושלהבת - לא נהנין ולא מועלין. המוציא גחלת לרשות הרבים - חייב, ושלהבת - פטור".
הכלל העולה מדברי המשנה כמבואר בגמרא, שגחלת אחוזה בחומר שיש בו ממש, לכן יש בה בעלות. ואילו שלהבת תלויה באויר.
על פי זה מתפרשת הדרשה בספרא אמור פרשה יג, ז: "להעלות נר שתהא שלהבת עולה", כלומר שחיוב ההדלקה שתעלה שלהבת דוקא – במנותק מהפתילה. ואפשר שכך גם פירוש לשון הדרשה במסכת שבת דף כא ע"א: "להעלות נר תמיד... כדי שתהא שלהבת עולה מאיליה, ולא שתהא עולה על ידי דבר אחר". כלומר שלא תהא הלהבה עולה על ידי אחיזתה בפתילה אלא עומדת בפני עצמה. ואפשר שבגמרא הוסיפו שצריך גם שתהא זו שלהבת, וגם שלא תהא נזקקת לסיוע המדליק כדי שלא תיכבה.
ועל דרך המוסר מבואר בדין השלהבת שיהא אדם מתלהב בעבודת ה' עד שיהיה מנותק מכל גשמיות.
