סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 875
"ואמר ר' יצחק חייב אדם להקביל פני רבו ברגל, שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת מכלל דבחודש ושבת איבעאי לה למיזל"
ראש השנה טו ע"ב
והקשה הריטב"א שהרי בגוף הפסוק לא מוזכר כלל רגל אלא שבת וחודש, וא"כ מדוע שלא יהיה דין להקביל פני רבו בשבת ובחודש ותירץ, דבאמת מעיקר הדין החיוב להקביל פני רבו המתגורר בקירוב מקום הוא גם בשבת ובחודש, והילפותא מקרא הוא להזהיר למי שרבו במקום רחוק, שלא יתעצל לראותו לכל הפחות ברגל עכת"ד. [ואמר הגרש"ז ברודיא זצ"ל הראש ישיבה דחברון, דיתכן שמה שנהגו בישיבות לומר לרבו בשבת "גוט שאבעס", ובר"ח "גוט חודש", זהו מעיקר הדין של החיוב להקביל פני רבו שכאמור נוהג אף בשבת וחודש. והוסיף, שבסלבודקא היו אומרים שלום בכל יום לרבנים, ובכך בקשו לצאת ידי חובת דין זה. והוסיף באירוניה כי על כורחנו שדי בכך לצאת ידי שורת הדין, שאם נאמר שעל התלמיד לילך ולהקביל פני רבו בביתו ולשהות שם זמן מה, א"כ לא יוותר לרב זמן ללמוד... וגם כי מקור הדין של הקבלת פני רבו ברגל למדים מן הפסוק "מדוע את הולכת" ובהמשך הפסוק הלא כתיב "ותאמר שלום"... כלומר אין להשתהות יתר על המידה, אלא אומרים "שלום" ודי בזה... – מובא בס' "נסיך ממלכת התורה" וכ"כ ב"דרך שיחה" (פ' שופטים) בשם רבנו הגר"ח קנייבסקי שליט"א, דבאמת הרי כל עיקר דין חיוב הקבלת פני רבו הוא לומר גוט יו"ט, שהרי מקור ההלכה הוא מהשונמית, וכי מה היה לה לדבר עמו, וע"כ שאמרה לו גוט יו"ט. ובטורי אבן וכן בהגהות הגר"א לסדר עולם רבה (בג' סדר, היום שם) יישב, שפירוש המילה "שבת" שבפסוק זה הוא "רגל" כמו שהפסוק ממחרת השבת שפי' חז"ל "ממחרת יו"ט, וכן מדויק בפסוק שהזכיר חודש קודם שבת, ואם נפרש דשבת שבת ממש, היה לו להזכירה קודם שהיא תדירה, אבל אם הכונה "יו"ט א"ש שהזכיר חודש קודם, דהוי תדיר טפי. עוד הביא בדרך שיחה (שם) בשם מרן הגר"ח מבריסק זצ"ל דדין זה דהקבלת פני רבו, הוא מדין כבוד רבו, והא ראיה ממה שהביא הרמב"ם דין זה בהל' תלמוד תורה בדיני כבוד רבו, ואמר בזה רבינו הגר"ח קנייבסקי שליט"א דבאמת הוא גם מדיני הרגל, שהרי החיוב הוא ברגל, וב' דינים יש בזה. וכתב ב"נודע ביהודה" (מה"ת סי' צ"ד), דבזה"ז שאין ביהמ"ק קיים ואין אנו יכולים לעלות ולהקביל פני שכינה ברגל, לייכא חיובא להקביל פני רבו מטעם שלא יהא כבודו של רבו מרובה מכבוד שמים, וכדאיתא כן בקידושין (ל"ג) שאין תלמיד רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית, שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים עייש"ב, וכבר האריכו בזה.
(ש.א.ח.)
