הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"הלכה כרבי יוסי" - תמיד?

ביצה לא ע"א

משנה. מביאין עצים מן השדה מן המכונס, ומן הקרפף אפילו מן המפוזר. איזהו קרפף - כל שסמוך לעיר, דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר: כל שנכנסין לו בפותחת, ואפילו בתוך תחום שבת. 
איזהו קרפף וכו'. אבעיא להו: היכי קאמר, כל שסמוך לעיר - והוא דאית ליה פותחת, ואתא רבי יוסי למימר: כיון דאית ליה פותחת - אפילו בתוך תחום שבת נמי; או דלמא הכי קאמר: כל שסמוך לעיר, בין דאית ליה פותחת בין דלית ליה פותחת, ואתא רבי יוסי למימר: אפילו בתוך תחום שבת, ודוקא דאית ליה פותחת, אבל לית ליה פותחת - אפילו סמוך לעיר נמי לא? - 
תא שמע: מדקתני רבי יוסי אומר: כל שנכנסין לו בפותחת ואפילו בתוך תחום שבת, שמע מינה רבי יוסי תרתי לקולא קאמר, שמע מינה. 
אמר רב סלא אמר רבי ירמיה: הלכה כרבי יוסי להקל. 

1.
במשנה יש מחלוקת בין רבי יהודה ורבי יוסי. הכלל הכללי בש"ס הוא, שהלכה כרבי יוסי נגד רבי יהודה. וממילא נשאלת השאלה מדוע צריך רבי ירמיה לפסוק כאן במפורש כרבי יוסי.

2.
שיטה מקובצת מסכת ביצה דף לא עמוד א:

הלכה כר' יוסי להקל. פירוש ומשום דמסתבר טעמיה דר' יהודה איצטריך למפסק הלכה כר' יוסי ולא סמכינן אכללא דר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי.

הוא מסביר - כנראה שהוא קובע כלל כללי - שאם דעת אחד החכמים "מסתבר" יותר הרי שלא תקף הכלל הכללי. משמע מדבריו לכאורה שכלל בסיסי בהכרעה במחלוקת חכמים הוא "הלכה כמי ש"מסתברא טעמיה".

2.1
והסברו מאד משמעותי דווקא כשמדובר ברבי יוסי כי הכלל שהלכה כרבי יוסי נובע מכך ש"נימוקו עימו". זאת אומרת שבדרך כלל הדין של רבי יוסי יותר מסתבר [גם אם רבי יוסי עצמו לא אומר סברא ספציפית].

2.2
וקצת קשה, שהרי מכך שהגמרא דנה ומרחיבה יותר בהסבר שיטת רבי יוסי במשנתנו הרי משמע מכך, שכך הגמרא פוסקת לפי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכה כוותיה". הכוונה היא שאם הגמרא ["סתמא דגמרא"; "עורך הגמרא"] דנה לפי שיטת חכם מסויים סימן שהלכה כמותו. אמנם יש סוגים שונים של "שקיל וטרי אליביה". בסוגייתנו היא לא דנה רק בדעת רבי יוסי אלא היא מוכיחה משיטתו מה סובר רבי יהודה.

לכאורה יש כאן "התנגשות" בין שני כללי פסיקה: "הלכה כרבי יוסי" ו"מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"

3.
צל"ח מסכת ביצה דף לא עמוד א:

...
וע"ז אמר רב סלא הלכה כר"י להקל ורצונו הקולא שהזכיר בפירוש אבל הקולא שלא הזכיר בפירוש רק מדיוקא אין הלכה כמותו, ואתי שפיר דעת הרמב"ם, וגם אתי שפיר מה דאמר רב סלא הלכה כר"י להקל ולא אמר סתם הלכה כר"י.
ואמנם דברי הרמב"ם בלא"ה נכונים אף אם היה רב סלא מכריע לגמרי כר' יוסי, היינו משום דפוסק רב סלא במוקצה גם גבי י"ט כר"ש, אבל הרמב"ם פוסק כר' נחמן בריש מכלתין דביום טוב הלכה כרב יהודה במוקצה ולכך דחה דברי רב סלא מהלכה.

מבלי להסביר את תוכן הסוגיה עצמה, משמע מדבריו, שבסוגייתנו הגמרא פוסקת כרבי יוסי "רק" על חלק מדבריו - על קולא אחת שלו ולא על קולא שניה שלו. [ועל ככה דנה הגמרא כשמסכמת "שמע מינה רבי יוסי תרתי לקולא קאמר, שמע מינה"

לפי דבריו הקושי שהעלינו בכל הסעיפים הקודמים מתיישב, שהרי הגמרא באמת מציינת למעשה שאין הלכה כרבי יוסי באחד מהדינים שהוא סובר בו "לקולא"!

ראה ב"מתיבתא", הערה כט וב"ילקוט ביאורים".