דיוק וחידוש ברש"י

מסכת ביצה דף כט

עמוד א

רש"י ד"ה אדבריה. הנהיגו ומטייל עמו במבואות העיר:
עיין ברבינו חננאל שמפרש שם דבריו בפיו, וראוי לציין שלקמן בדף כא ע"ב הוזכר גם לשון זה אדבריה רבא למר שמואל, והן רש"י והן ר"ח לא פירשו כלום,
ונראה שכאן פירשו היות ורבנא עוקבא היה חשוב מאוד - וכן מורה הלשון "רבנא", ויש אומרים שהוא הוא מר עוקבא שהיה ריש גלותא, וכן איתא בחולין צ"ב ע"א ובגפן שלשה שריגים אמר רב חייא בר אבא אמר רב אלו ג' שרי גאים היוצאים מישראל בכל דור ודור פעמים ששנים כאן ואחד בארץ ישראל פעמים ששנים בארץ ישראל ואחד כאן יהיבו רבנן עינייהו ברבנא עוקבא ורבנא נחמיה בני ברתיה דרב רבא אמר אלו שלשה שרי גוים שמלמדים זכות על ישראל בכל דור ודור,
על כן מאחר שלדברי רש"י הלשון אדבריה משמעותו מנהיג ואי אפשר לפרש כך מאחר שרבנא עוקבא היה חשוב יותר והוא היה המנהיג של דורו על כן פירש רש"י שהנהיגו בדרך במבואות העיר, אמנם יש המפרשים שרב חסדא היה ראש הישיבה ונתן רשות לריש גלותא לדבר לפני תלמידי הישיבה,
שוב מצאתי ברש"י במסכת מגילה דף כב ע"א ד"ה ודבר עילויה. נהוג היה להיות למעלה מרב כדאמרינן בפרק מרובה (ב''ק פ.) רב לא עייל לקמיה דשמואל: ורב הוא דעביד. להאי דאדבריה עליה כבוד הוה עביד ליה משום דלייטיה רב לשמואל דלא לוקמי בני במס' שבת פ' שמונה שרצים (ד' קח.): רואים מדבריו שרש"י למד שאדבריה הוא לשון של כבוד ופירושו שהמכובד יותר עולה בראש ולכן כאן הוצרך לפרש להיפך שאף שרב חסדא הלך בראש זה היה מפני שהראה למר עוקבא את הדרך.