הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כתנא יחיד נגד החכמים במשנה
ביצה כח ע"א
משנה. רבי יהודה אומר: שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופיץ, וחכמים אומרים: אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר.
גמרא. מאי כל עיקר? אמר רב יהודה אמר שמואל: אפילו לשמרו מן העכברים. אמר רב אידי בר אבין: והוא דתליא בתריטא. ואמר רב יהודה אמר שמואל: טבח אומן אסור לשקול בשר ביד. ואמר רב יהודה אמר שמואל: טבח אומן אסור לשקול בשר במים. ואמר רב חייא בר אשי: אסור לעשות בית יד בבשר. אמר רבינא: ובידא שרי.
אמר רב הונא: מותר לעשות סימן בבשר. כי הא דרבה בר רב הונא מחתך לה אתלת קרנתא.
רבי חייא ורבי שמעון ברבי שוקלין מנה כנגד מנה ביום טוב.
כמאן? לא כרבי יהודה ולא כרבנן!
אי כרבי יהודה - האמר שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופיץ, כנגד הכלי - אין, כנגד מידי אחרינא - לא.
אי כרבנן - הא אמרי אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר! -
אינהו דעבוד כרבי יהושע.
דתניא, רבי יהושע אומר: שוקלין מנה כנגד מנה ביום טוב.
אמר רב יוסף: הלכה כרבי יהושע, הואיל ותנן בבכורות כותיה.
דתנן: פסולי המוקדשין הנאתן להקדש, ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור.
אמר ליה אביי: ודלמא לא היא, עד כאן לא קאמר רבי יהושע הכא - אלא דליכא בזיון קדשים, אבל התם דאיכא בזיון קדשים - לא.
אי נמי, עד כאן לא קאמרי רבנן התם - אלא משום דלא מחזי כעובדין דחול, אבל הכא דמחזי כעובדין דחול - לא.
מבנה הסוגיה:
1.
משנה. רבי יהודה אומר: שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופיץ, וחכמים אומרים: אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר.
גמרא. מאי כל עיקר? אמר רב יהודה אמר שמואל: אפילו לשמרו מן העכברים. אמר רב אידי בר אבין: והוא דתליא בתריטא. ואמר רב יהודה אמר שמואל: טבח אומן אסור לשקול בשר ביד. ואמר רב יהודה אמר שמואל: טבח אומן אסור לשקול בשר במים.
בפשטות, הגמרא דנה לפי שיטת חכמים במשנתנו.
2.
ואמר רב חייא בר אשי: אסור לעשות בית יד בבשר. אמר רבינא: ובידא שרי.
אמר רב הונא: מותר לעשות סימן בבשר. כי הא דרבה בר רב הונא מחתך לה אתלת קרנתא.
הערה: היה "רב אשי" שחי בזמנו של רב הונא תלמידו של "רב". ולכן בנו "חייא בר אשי" חי דור אחריו. וראה ב"דקדוקי סופרים" שמביא בשם כמה ראשונים שיש לגרוס "חייא בר אשי אמר רב", זאת אומרת שחייא בר אשי אמר בשם רב שהיה רבו. לפי זה "אשי" שמוזכר כאן היה בזמנו של רב עצמו.
היה רבינא הקדמון שחי בתקופת רב יוסף. ולכן, שניהם "מתאימים" כאן לסדר הדורות בסוגייתנו.
3.
רבי חייא ורבי שמעון ברבי שוקלין מנה כנגד מנה ביום טוב.
רבי חייא זה היה תלמידו של "רבי" יחד עם בנו של "רבי" - "רבי שמעון ברבי"
4.
כמאן? לא כרבי יהודה ולא כרבנן!
אי כרבי יהודה - האמר שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופיץ, כנגד הכלי - אין, כנגד מידי אחרינא - לא.
אי כרבנן - הא אמרי אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר! -
הגמרא שואלת, כיצד שני חכמים אלה עשו שלא כאף דעה במשנתנו.
הערה: הגמרא מכנה את "חכמים" במשנתנו כ"רבנן"!
5.
אינהו דעבוד כרבי יהושע.
דתניא, רבי יהושע אומר: שוקלין מנה כנגד מנה ביום טוב.
הגמרא מיישבת שהם עשו כשיטת רבי יהושע בברייתא. כלומר, רבי יהושע חולק גם על "תנא קמא" וגם על "חכמים" במשנתנו.
5.1
וקשה: מדוע שני חכמים אלה עשו כרבי יהושע, הרי במשנתנו גם "תנא קמא" [שכשלעצמו נחשב כ"רבים"] וגם חכמים חולקים עליו, והרי הלכה כרבים נגד יחיד.
5.1.1
ועוד קשה: בדרך כלל כאשר שם חכם מוזכר בתחילת ברייתא משמע שחכמים חולקים עליו, ומדוע באמת שני חכמים אלה בסוגייתנו - רבי חייא בר אשי ורבי שמעון ברבי - פסקו כדעת יחיד - כרבי יהושע.
5.2
ואולי שני חכמים אלה נחשבים כתנאים [כי היו בדור המעבר. ביחוד בנו של "רבי"], ולכן אינם יכולים לחלוק ממש על משנה, אבל אם יש אפילו דעת יחיד כמותם הם רשאים לפסוק כמותו! ובאמת, גם אמורא "רגיל" רשאי לפסוק כדעת יחיד נגד רבים [ואולי הוא "רשאי" לזה רק כאשר הוא פוסק כך במפורש ולא כמעשה שעשה - כבסוגייתנו, ואולי להיפך כי "מעשה רב"]!
6.
אמר רב יוסף: הלכה כרבי יהושע, הואיל ותנן בבכורות כותיה.
דתנן: פסולי המוקדשין הנאתן להקדש, ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור.
רב יוסף פוסק כרבי יהושע על סמך משנה במסכת בכורות.
הערה: יש להשוות את ה"מהלך" בסוגייתנו לביטוי הנפוץ "כמאן" [=כאיזה תנא במקום אחר סובר החכם בסוגייתנו] - מדובר תמיד כששואלים על תנא, ובסוגייתנו כאילו שואלים על רבי יהושע בברייתא - כמי הוא סובר, ועונים שהוא סובר כמשנה בבכורות.
6.1
וקצת קשה, מהו הלשון "הואיל ותנן בבכורות כוותיה".
הביטוי "תנן בבכורות" - מופע יחידאי בש"ס. ובכלל, מדוע רב יוסף לא אומר "הואיל ותנן בסתם משנה כוותיה" [גם הביטוי "הואיל וסתם לן תנא כוותיה - 3 מופעים בש"ס בלבד]
6.2
ולא מצינו בכל הש"ס שם של מסכת אחרי הביטוי "תנן" [או: "ותנן"]. אמנם מוזכר בש"ס "ותנן בבחירתא" כשהכוונה היא למסכת עדויות, אבל זה עניין אחר!
6.3
בכל אופן כוונת רב יוסף היא שהלכה כרבי יהושע כי יש "סתם משנה" במסכת בכורות כמותו. לולא דעת רבי יהושע היינו מגדירים את המחלוקת בסוגיה כ"מחלוקת [במשנתנו] ואחר כך סתם [במסכת בכורות]", והכלל הוא שהלכה כ"סתם". וזאת בתנאי שמסכת בכורות נערכה אחרי מסכת ביצה, ואולי לא שייך כלל זה בשתי מסכתות שונות, ואז הכלל של "הלכה כסתם משנה" "מתנגש" עם הכלל שהלכה צריכה להיות כאחת הדעות [כנראה - כחכמים] במשנתנו, ולכן, אומר רב יוסף, שרבי יהושע סובר כאן כ"סתם משנה".
6.4
אמר ליה אביי: ודלמא לא היא, עד כאן לא קאמר רבי יהושע הכא - אלא דליכא בזיון קדשים, אבל התם דאיכא בזיון קדשים - לא.
אי נמי, עד כאן לא קאמרי רבנן התם - אלא משום דלא מחזי כעובדין דחול, אבל הכא דמחזי כעובדין דחול - לא.
אביי דוחה את הסיוע ממסכת בכורות לשיטת רבי יהושע! הדחיה היא בלשון "ודלמא לא היא"! [הערה: מצד הלשון "ודלמא לא היא" משמע אולי שזו "רק" דחיה בעלמא, ונשארת ההוכחה של רב יוסף שיש משנה כרבי יהושע]
7.
למסקנה - לפי אביי - יוצא, שאין הלכה כרבי יהושע, וכנראה, בגלל מה שכתבנו בסעיף 5.1. והלכה צריכה להיות כחכמים במשנתנו.
8.
רמב"ם הלכות יום טוב פרק ד הלכה כ:
כשהן מחלקין לא * ישקלו במאזנים שאין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר, אפילו ליתן בו בשר לשמרו מן העכברים אסור אם היו המאזנים תלויין ק מפני שנראה כשוקל בכף מאזנים,
וטבח אומן אסור לשקול בידו, ואסור לשקול ר בכלי מלא מים, ואין מטילין חלשים על המנות, אבל מטילין חלשים על בשר הקדשים ביום טוב כדי לחבב את המצוה.
+/השגת הראב"ד/ ואין מטילין חלשים על המנות. א"א בגמרא (שבת דף קמט) מפרש מטילין חלשים על הקדשים של יום טוב ביום טוב אבל לא על המנות של חול ביום טוב ואפילו דקדשים אבל עם בניו ועם בני ביתו מותר ואפילו מנה גדולה כנגד מנה קטנה.+
הגהות מיימוניות הלכות יום טוב פרק ד הלכה כ:
[ק] כרבנן לגבי ר' יהודה דאסרי לשקול כנגד כלי או קופיץ, ע"כ:
9.
רא"ש מסכת ביצה פרק ג סימן ט:
והא רבי חייא ור"ש דהוו שקלי מנה כנגד מנה. לא קי"ל כוותיהו אלא כרבנן דאמרי אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר.
הוא לא מזכיר כלל את רבי יהושע!
