סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

רב ושמואל - הלכה כמי; "תנא דבי שמואל"

ביצה כט ע"א-ע"ב


אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: מודדת אשה קמח ביום טוב ונותנת לתוך עיסתה, כדי שתטול חלה בעין יפה. ושמואל אמר: אסור. והא תנא דבי שמואל מותר! - אמר אביי: השתא דאמר שמואל אסור, ותנא דבי שמואל מותר, 
שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן. 
 

מבנה הסוגיה:

1.

אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: מודדת אשה קמח ביום טוב ונותנת לתוך עיסתה, כדי שתטול חלה בעין יפה.

לפי רב לא גזרו בעניין מדידת קמח לצורך עיסה ביום טוב כי לא גזרו כאשר מדובר במתנות לכהן.

2.

ושמואל אמר: אסור.

שמואל חולק על רב ואוסר, כנראה בגלל שהיא היתה יכולה לעשות זאת מערב יום טוב.

3.

והא תנא דבי שמואל מותר! -

בפשטות, הגמרא מקשה על שמואל מברייתא ששנו בבית מדרשו של שמואל שאומרת במפורש שמותר - כדעת רב.

3.1

רש"י מסכת ביצה דף כט עמוד א:

תנא דבי שמואל - בתוספתא שסידר שמואל מתנאים שלפניו, כמו שסדרו רבי חייא ורבי אושעיא, וכמו שסידר רבי את המשנה.

מרש"י משמע ששמואל ערך [="סידר"] "תוספתא" מדברי תנאים שלפניו [הערה: לכאורה קצת משמע שרש"י סובר שלשמואל היה מעמד של "תנא"]. לא לגמרי ברור מה בדיוק הוא עשה. אבל מה שכן ברור מדברי רש"י, ששמואל פעל כמו רבי חייא, רבי אושעיא ורבי יהודה הנשיא. בפשטות, היו לפני כולם [ארבעת החכמים שמוזכרים בדברי רש"י] קבצים [ערוכים או לא] שונים וכל אחד מהם ערך קבצים אלה או את חלקם למאגר מסודר, כמו המשנה ש "רבי". זאת אומרת, שהיה מאגר מקובץ של דברי תנאים ששמואל ערך אותם. השאלה היא, האם הוא "רק" כינס אותם כמות שהיו או שהוא גם ערך וניסח אותם [כמו ש"רבי" עשה במשנה].

3.2
הביטוי "תנא דבי שמואל" מוזכר בש"ס 7 פעמים.
"תנא דבי רב" - פעמיים.
"תנא דבי רבי ישמעאל" - כ-130 פעמים בש"ס [אבל כנראה כולל כפולות, דהיינו, כמה פעמים באותה סוגיה]

3.3
כעין דברי רש"י בסוגייתנו כך הוא כתב עוד כמה פעמים בודדות:

3.31

לגבי "רבן יוחנן בן זכאי":
רש"י מסכת עירובין דף יט עמוד א:

בדבי רבן יוחנן בן זכאי - ברייתא שנסדרה בבית מדרשו כעין תוספתא שסידר ר' חייא ור' אושעיא.

3.3.2

לגבי "רבי חייא" - שמוזכר אף ברש"י בסוגייתנו.

רש"י מסכת עירובין דף צב עמוד א:

וכי רבי לא שנאה - למשנה זו במשנתינו.
ר' חייא - שסידר וסתם את הברייתא ותלמידו היה.

3.3.3

לגבי "לוי"

רש"י מסכת כתובות דף נג עמוד ב:

וכן תני לוי במתניתיה - דלוי סידר ברייתא ששה סדרים כר' חייא וכרבי אושעיא.

3.3.4

לגבי רבי עקיבא:

רש"י מסכת גיטין דף סז עמוד א:

אבל כשנעשה חכם גדול עשה כל התורה מטבעות מטבעות סידר מדרש ספרי וסיפרא לבדן ושנאן לעצמן לתלמידיו והלכות לעצמן ואגדות לעצמן ונראה בעיני אוצר בלום סגור מסגירות לבדן מחיצות מחיצות...


3.3.5
לגבי האמוראים, כללי יותר:

רש"י מסכת בבא מציעא דף פו עמוד א

סוף הוראה - סוף כל האמוראין, עד ימיהם לא היתה גמרא על הסדר אלא כשהיתה שאלה נשאלת בטעם המשנה בבית המדרש, או שאלה על מעשה המאורע בדין ממון או איסור והיתר - כל אחד ואחד אומר טעמו, ורב אשי ורבינא סידרו שמועות אמוראין שלפניהם, וקבעו על סדר המסכתות כל אחד ואחד אצל המשנה הראויה והשנויה לה, והקשו קושיות שיש להשיב ופירוקים שראוים לתרץ הם והאמוראים שעמהם, וקבעו הכל בגמרא, כגון: איתיביה מיתיבי ורמינהי איבעיא להו, והתרוצים שעליהן, מה ששיירו אותן שלפניהן, ואותן שאמרו לפניהם הקושיות והתירוצין שעליהם לא קבעום בגמרא על סדר המסכתות והמשנה שסידר רבי, ובאו רב אשי ורבינא וקבעום.

 

4.
חזרה לסוגייתנו:
בסעיף 3 לעיל הוסבר שהגמרא מקשה מדברי ברייתא של שמואל על דברי שמואל עצמו!

אמר אביי: השתא דאמר שמואל אסור, ותנא דבי שמואל מותר,

אביי חוזר על המסקנה עד כה [מדוע?]

תלמוד בבלי מסכת ביצה דף כט עמוד ב


4.1
אביי מכריע:

שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן.

רש"י מסכת ביצה דף כט עמוד א:

השתא דאמר שמואל אסור - והוא שנה במשנתו מותר, שמואל בשמעתיה דאמר אסור - הלכה למעשה אתא לאשמועינן שהבא לשאול הלכה לעשות מעשה מורין לו אסור, ואי חזינן איניש דעביד - לא מחינן בידיה, דהלכה דמותר ואין מורין כן.

מסביר רש"י שאביי קובע שאין סתירה, כי הברייתא [של שמואל] קובעת את הדין העקרוני ["בדיעבד"] ש"מותר", ואילו שמואל עצמו קובע את הדין "למעשה" ["לכתחילה"] שאסור, כי "אין מורין כן" - אין מורין כמו הברייתא שמותר.

משמע מרש"י שהלכה למעשה תהיה כשמואל שאסור לכתחילה.

5.

תוספות מסכת ביצה דף כט עמוד ב:

שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן - פי' דאם יבא שום אדם לשאול לנו כיצד יעשה אומרי' לו הוראה לאסור אבל אם אנו רואין שום אדם שנוהג היתר בדבר אין אנו צריכין למחות בו ולפי זה לא פליג שמואל ארב דתרוייהו מודו לאסור למעשה

תוס' מסביר ששמואל בא לפסוק הלכה למעשה גם לפי דינו של "רב", כלומר, שדברי רב שמותר הם רק כעיקרון, וכמו הברייתא של שמואל, אבל למעשה גם רב וגם הברייתא של שמואל מודים שהלכה למעשה "אסור", וזוהי כוונת אביי.

5.1
הערה: הביטוי "הלכה למעשה אתא לאשמעינן" מובא בש"ס פעמיים בלבד [כולל בסוגייתנו]. בשתי הפעמים מדובר שאומר זאת אביי כדי ליישב "סתירה" בין שמואל ל"תנא דבי שמואל". במסכת שבת לא מוזכר "רב", אלא רק סתירה בין שמואל ל"תנא דבי שמואל", ולכן נראה לי שקצת קשה על דברי תוס' כאן, ומתאים יותר לדברי רש"י.

5.2

מיהו בה"ג פירש ושמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן ופליג אברייתא ופליג ארב

שמואל חולק על רב ועל הברייתא "שלו", שהם פוסקים שמותר ושמואל פוסק שאסור. [בפשטות גם לא כרש"י ולא קשור ל"לכתחילה"].

5.3
תוס' מכריע לפסיקה:

ויש שפוסקין כשמואל ואף על גב דהלכה כרב באסורי

הלכה כשמואל שאסור. והוא מקשה, הרי הכלל הוא שבמחלוקת בין רב ושמואל ההכרעה היא ש"הלכה כרב באיסורים", ובסוגיתנו צריך לפסוק כרב שמותר [ועוד: הרי הברייתא של שמואל מסייעת דווקא לרב!]

5.4

מ"מ מדאמר סתמא דהש"ס שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן משמע דהלכה כותיה

מחדש תוס' שאמנם היה ראוי לפסוק כרב, אבל בגלל שלשון הגמרא הוא "שמואל הלכה למעשה אתא לאשמעינן", הרי הכוונה היא שהגמרא היא שמכריעה כשמואל נגד רב, כלומר, הביטוי הנ"ל לא מעיד על כוונת שמואל עצמו, אלא על אביי שמכריע כמותו, והלשון של אביי מעידה שכך מכריע אביי. תוס' [משום מה] לא מזכיר את אביי אלא את "סתמא דהש"ס ["סתמא דגמרא"]

5.5
בכל אופן:

ויש פוסקין כרב משום דהלכה כרב באסורי וכ"ש הכא דהא תנא [דבי] שמואל כותיה דרב

לאור האמור בסעיף 5.3 אומר תוס', שיש מי שבאמת פוסק כ"רב".
וכנראה שיטה זו לא מקבלת את משמעות הביטוי "הלכה למעשה אתא לאשמועינן" כבסעיף הקודם - 5.4.

5.6
תוס' מכריע למעשה בימיו - לאיסור, מנימוקים ענייניים ולא קשור לכללי הפסיקה לעיל:

ואומר הר"ר שמואל מאייבר"א דאפי' למ"ד דהלכה כרב מ"מ אסור לנו בזמן הזה למדוד משום ליטול חלה בעין יפה דדוקא בימיהן שהיו מפרישין חלה אחת מכ"ד ונותנין לכהן שייך לומר דמותר משום עין יפה אבל אנו שאין מפרישין כי אם מעט אפילו מעיסה מרובה ואותו מעט נמי אינו נאכל אלא נשרף אין למדוד דלא שייכא סברא דקאמר הכא כדי שתטול חלה בעין יפה אלא יש לנו לשער מאומד שתהיה בריוח כשיעור משום הברכה וכן בפסח נמי יש ליזהר מלמדוד ביום טוב למצות וצריך לעשות פחות מכשיעור ולא ימדוד במדה שעשה למדוד בחול בצמצום אלא יפחות או יוסיף אם המדה קטנה.

6.

רמב"ם הלכות יום טוב פרק ד הלכה כב:

הנחתום מודד תבלין ונותן לקדרה בשביל שלא יפסיד תבשילו, אבל האשה ש לא תמוד קמח לעיסה וכן לא ימוד אדם שעורים לפני בהמתו אלא משער ונותן לה.

6.1

מגיד משנה הלכות יום טוב פרק ד הלכה כב:

אבל האשה וכו'. שם אמר רב אשה מודדת קמח ונותנת לתוך עיסתה כדי שתטול חלתה בעין יפה ושמואל אמר אסור והקשו והא תנא דבי שמואל מותר ואמר אביי השתא דאמר שמואל אסור ותנא דבי שמואל מותר שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן,
ובהלכות וכן הלכתא דאסור ע"כ.

כלומר, כשמואל.
ומביא גם את דעת רש"י:

ורש"י ז"ל פירש הלכה למעשה אתא לאשמועינן שאין מורין כן למי שבא לישאל אבל אי עביד לא מחינן בידיה דהלכה ואין מורין כן,

והוא מכריע כשמואל שאסור:

ודעת ההלכות ורבינו עיקר דכיון דאמר שמואל אסור ודאי היה סבור דמחינן בידיה דמאן דעביד ומכל מקום מתיבתא דסורא פסקו כרב ומותר לכתחלה אבל מתיבתא דפומבדיתא שדרו אסור כשמואל וכן עיקר:


7.

הגהות מיימוניות הלכות יום טוב פרק ד הלכה כב:

[ש] א"ר ירמיה בר אבא א"ר ששת אשה מודדת קמח ונותנה לתוך עיסתה כדי שתטול חלתה בעין יפה ושמואל אמר אסור והתני דבי שמואל מותר אמר אביי הואיל ואמר שמואל אסור וכו' עד שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן וכן כתוב בתשובת הגאונים בשם ישיבה דפומבדיתא כשמואל
ואביי דהוא בתראה

הוא מזכיר את אביי שהלכה כמותו [כי אביי נחשב "בתראי" לעומת רב ושמואל]. משמע מדבריו כמו לעיל בסעיף 5.4

7.1

והוא מוסיף נימוק ענייני:

וגם מפני שהיתה יכולה למדוד מאתמול ואין בזה פחיתות טעם ולא קלקול מאכל.

7.2

והוא מביא את הדעה כבתוס', כבסעיף 5.5 לעיל:

אמנם שדרו ממתיבתא דסורא הלכה כרב דשרי חדא דהלכתא כרב באיסורי ועוד דתנן דבי שמואל כוותיה וכן פסק ראב"ן וכן ס"ה

7.3

ושוב מביא מי שפוסק כשמואל:

אבל נינו ראבי"ה כתב גם הוא דקיי"ל כשמואל בהא דהלכה למעשה אשמעינן, ע"כ:



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר