הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
ביצה כג ע"ב
המשנה (ביצה ג, א בדפי הגמרא מופיעה המשנה בביצה כג, ב) דנים המפרשים מדוע אסור לדוג ביום טוב, הרי מדובר באוכל נפש. רש"י מסביר שהמלאכות שהותרו לצורך אוכל נפש הן מלאכות שאי אפשר לעשותן בערב יום טוב כגון בישול אפיה ושחיטה. רוב הראשונים חולקים על רש"י
וכך כותב הרא"ש (ביצה ג, א) לאחר שהוא דוחה את דברי רש"י:
"ומדרבי יהודה נשמע להו לרבנן דבאוכל נפש לא פליגי אלא רבנן הוא דגזור על קצירה ובצירה וטחינה לפי שאדם רגיל לבצור כרמו כאחד ולקצור שדהו כאחד ולטחון הרבה ביחד ולדרוך ענביו כאחד. לכן אסרו כל אלו דדמי לעובדא דחול ומטעם זה נמי אסרו צידה. כי פעמים תעלה במצודתו דגים הרבה ודמי לעובדא דחול".
לדעת הראש ישנם מלאכות האסורות ביום טוב, כיוון שייתכן שאם יותרו, האדם יעשה אותם כדרכם בחול, ותיגרם כאן פגיעה משמעותית ביום טוב.
הרא"ש מביא את סוגית הירושלמי (ביצה א, י) בעניין זה (במקרה זה לא ניכנס לכל הסוגיה ונסתפק בציטוטו של הרא"ש (שם).
"ובירושלמי (פ"ק הל' י) מסמיך ליה אקרא דגרסינן התם מנין שאין טוחנין ואין בוררין ואין מרקדין, ת"ל: אך אשר יאכל לכל נפש וגו', ושמרתם את המצות כלומר מלישה ואילך מותר, ולא מלאכות שקודם הלישה".
לפי הירושלמי ייתכן שמי שקוצר או דג ביום טוב עובר על מלאכה דאורייתא, כיוון שלומדים זאת מפסוק (אם כי בהחלט ייתכן שהפסוק הוא אסמכתא).
מעניין הדבר שדרך נושא מצוות אכילת מצה שקשורה לחג הפסח אנו למדים על ההנהגה הנכונה ביום טוב.
