הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הלכה כבתראי"; "תניא כוותיה"
ביצה יח ע"א
אמר רבה: גזרה
שמא יטלנו בידו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים.
אמר ליה אביי: יש לו בור בחצירו, מאי איכא למימר? - אמר ליה: גזירה בור בחצרו אטו בור ברשות הרבים. - התינח שבת, ביום טוב מאי איכא למימר? - גזרו יום טוב אטו שבת. - ומי גזרינן?
והא תנן: ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן, אבל לא מטבילין. ואי איתא - נגזור השקה אטו הטבלה! - ותסברא, אי אית ליה מים יפים - הני למה לי למעבד להו השקה? אלא - דלית ליה, וכיון דלית ליה - מזהר זהיר בהו. -
...
רב יוסף אמר: גזרה משום סחיטה. - אמר ליה אביי: תינח כלים דבני סחיטה נינהו, כלים דלאו בני סחיטה נינהו מאי איכא למימר? - אמר ליה: גזרה הני אטו הני.
איתיביה כל הני תיובתא, ושני ליה כדשנינן.
רב ביבי אמר: גזרה שמא ישהא.
תניא כוותיה דרב ביבי: כלי שנטמא מערב יום טוב - אין מטבילין אותו ביום טוב, גזרה שמא ישהא.
רבא אמר: מפני שנראה כמתקן כלי. - אי הכי אדם נמי! - אדם נראה כמיקר. - הא תינח מים יפים, מים רעים מאי איכא למימר? - אמר רב נחמן בר יצחק: פעמים שאדם בא
...
אמר רבא: מי איכא מידי דבשבת שרי וביום הכפורים אסור?
אלא, הואיל ובשבת שרי ביום הכפורים נמי שרי. -
ומי אית ליה לרבא הואיל?
והתנן: החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ, אבל מטבל הוא כדרכו, ואם נתרפא - נתרפא.
ורמינן עלה: לא יגמע ופולט, אבל מגמע ובולע!
ואמר אביי: כי תנן נמי מתניתין - מגמע ופולט תנן.
ורבא אמר: אפילו תימא מגמע ובולע, ולא קשיא; כאן - קודם טבול, כאן - לאחר טבול.
ואם איתא, נימא: הואיל וקודם טבול שרי - לאחר טבול נמי שרי! -
הדר ביה רבא מההיא. -
וממאי דמההיא הדר ביה, דלמא מהא הדר ביה? -
לא סלקא דעתך, דתניא: כל חייבי טבילות טובלין כדרכן, בין בתשעה באב בין ביום הכפורים.
1.
יש בגמרא 4 הסברים לגבי טבילת כלים חדשים בשבת ויום טוב: רבה; רב יוסף; רב ביבי ורבא. וכמי נפסקה ההלכה?
2.
רא"ש מסכת ביצה פרק ב סימן יב
והביא הרב אלפס טעמא דרב יוסף דאמר (ביצה דף יח א) משום סחיטה.
וטעמא דרב ביבי דאמר גזירה שמא ישהא.
ושביק טעמא דרבה דאמר גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים
וטעמא דרבא משום דנראה כמתקן.
כלומר, הרי"ף פוסק כשני הטעמים האמצעיים בגמרא ולא את הטעם המוזכר ראשון - של רבה - ולא את הטעם האחרון - של רבא.
ותמהני למה האריך לפרש משנה זו מה שייך טבילת כלים האידנא. ועוד לפי הטעמים שכתב מותר להטביל כלים חדשים ביום טוב.
הרא"ש מקשה על הרי"ף, שלפי נימוקיו אין השפעה למעשה בימינו, כי לא שייכת טבילת כלים טמאים בימינו. [אמנם שייכת טבילת כלים חדשים].
3.
הלכך נראה. דטעמא דרבה עיקר דהלכתא כוותיה לגבי דרב יוסף.
הרא"ש פוסק את נימוקו של רבה כי הכלל הוא שהלכה כרבה נגד רב יוסף.
4.
והוא מוסיף הסבר נוסף מדוע יש לפסוק כרבה:
וכן מצינו זה הטעם גבי שופר ולולב ומגילה (ר"ה דף כט ב)
הנימוק של רבה מוזכר בש"ס גם לגבי שופר, לולב ומגילה שאין לקיים מצוותם בשבת מחשש שיעבירנו 4 אמות ברשות הרבים, ושם אין מי שחולק על כך.
5.
וכן רבא בתראה הוא. ומאלו שני הטעמים אסור להטביל כלים חדשים ביום טוב*
וכן מוסיף הרא"ש ופוסק גם את נימוקו של רבא כי הוא "בתראי", כלומר, רבא הוא האמורא המאוחר מכל האמוראים שמוזכרים בסוגיה, והכלל הוא ש"הלכה כבתראי".
5.1
יוצא מדברי הרא"ש, שהלכה כבתראי לא רק בדין מחודש של האמוראים, אלא גם כאשר הם נחלקו בנימוק של דין ממקום אחר.
6.
רמב"ם הלכות יום טוב פרק ד הלכה יז:
כלי שנטמא מערב יום טוב * אין מטבילין אותו ביום טוב גזירה שמא ישהה אותו בטומאתו, ואם היה צריך להטביל מים שבו מטביל צ את הכלי במימיו ואינו חושש, כלי שהיה טהור לתרומה ורצה להטבילו לקדש מותר להטבילו, וכן כל כיוצא בזה מטבילות שאר המעלות.
7.
מגיד משנה הלכות יום טוב פרק ד הלכה יז:
[יז] כלי שנטמאה מערב יום טוב וכו'. משנה פרק יום טוב שחל (ביצה י"ז י"ח) מחלקות ב"ש וב"ה ובגמ' דכולי עלמא מיהת כלים בשבת לא מאי טעמא ונאמרו שם הרבה טעמים
רבה אמר גזרה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים והקשו על זה תינח שבת יום טוב מאי איכא למימר ותירצו גזרה יום טוב אטו שבת
ורב יוסף נתן טעם משום סחיטה ואמרו תינח כלים דבני סחיטה דלאו בני סחיטה מאי ותירצו גזרה הני אטו הני ושם הקשו על שניהם מברייתות הרבה ותירצו אותן
ורב ביבי אמר גזרה שמא ישהא ותניא כוותיה התם
ורבא אמר מפני שנראה כמתקן כלי.
ורבינו כתב טעמא של רב ביבי משום דתניא כוותיה וכן נכתב בהלכות. ומפורש שם בברייתא דדוקא נטמא מעיו"ט אבל נטמא ביום טוב מטבילין. ודין אם היה צריך להטביל מים שבו וכו' מפורש שם בגמרא (דף י"ח:) שחכמים סוברים שמטבילין את הכלי על גבי מימיו:
לפי הרמב"ם יוצא שהוא פוסק כרב ביבי בסוגייתנו כי הגמרא הביאה ברייתא לטובתו.
7.1
הערה: ראה הלבני, "מקורות ומסורות", עמוד רצט הערה 5, שמביא, שבדרך כלל בש"ס הביטוי "תניא כוותיה..." מופיע אחרי הבאת כל השיטות ולא תוך כדי הבאת שיטה מסויימת [כבדרך אגב] - רב ביבי בסוגייתנו. ונראה, שאולי לפי זה מוכח שלא "עורך הגמרא" כתב את הביטוי "תניא כוותיה" בסוגייתנו. ואולי בגלל זה הרא"ש לא הסתמך על ביטוי זה כלל ולכן לא פסק כרמב"ם - כרב ביבי!
8.
ואולי יש לומר שהרמב"ם חולק על הרא"ש וסובר שהכלל שהלכה כמי שיש ברייתא לטובתו ונאמר עליו "תניא כוותיה ד..." גובר על הכלל של הלכה כבתראי.
