הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הלכה כבתראי" - אבוה דשמואל; שמואל; רבה; רבא
ביצה ט ע"א
אמר רבה: שחט צפור מערב יום טוב - אין מכסין אותו ביום טוב,
גלגל עיסה מערב יום טוב - מפריש ממנה חלתה ביום טוב.
אבוה דשמואל אמר: אפילו גלגל עיסה מערב יום טוב - אין מפריש ממנה חלתה ביום טוב.
לימא פליגא דשמואל אדאבוה (דשמואל)?
דאמר שמואל: חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש! -
אמר רבא: מי לא מודה שמואל שאם קרא עליה שם שאסורה לזרים?
1.
רבה סובר שאם שחט בערב יום טוב אסור לכסות את הדם ביום טוב [אלא יחכה למחרת, ובין כך העוף מותר באכילה]
2.
אבוה דשמואל [היה שני דורות לפני רבה - אבוה דשמואל>> שמואל>> רבה] סובר דין דומה לגבי הפרשת חלה, שאם גלגל העיסה מערב יום טוב [דומה לשחיטה] אזי לא יפריש חלה ביום טוב עצמו, וממילא אסור לו לאכול מהעיסה.
מהלשון "אבוה דשמואל אמר..." משמע שבא לחלוק על דינו של רבה [הכוונה שהגמרא היא זו שמעמידה את דבריו כחולקים על דברי רבה].
3.
מציינת הגמרא שיתכן ששמואל חולק על אביו, וסובר שמותר לאכול מהעיסה גם לפני הפרשת החלה [הוא מדגיש - בחוץ לארץ - שבה הפרשת חלה היא מדרבנן]
3.1
דרך אגב, מכאן מוכח, שכעיקרון בן פוסק כאביו, ולכן הגמרא אומרת בלשון "לימא פליגא..." כי נראה כסותר לכלל שבן לא חולק על אביו.
4.
עונה הגמרא שגם שמואל מודה שקריאת שם חלה ביום טוב הינה בעלת תוקף ואסור לזרים לאכלה.
5.
רמב"ם הלכות יום טוב פרק ג הלכה ח:
מותר ללוש עיסה גדולה ד ביום טוב, והלש עיסה מערב יום טוב אין מפריש ממנה חלה ה ביום טוב,
ואם לשה ביום טוב מפריש ממנה חלה ונותנה לכהן,
בפשטות משמע מהרמב"ם שהוא פוסק כאבוה דשמואל.
ואם היתה עיסה טמאה או שנטמאת החלה לא יבשל את החלה שאין מבשלין ביום טוב אלא לאכול וזו לשריפה עומדת, וכן אין שורפין אותה ביום טוב שאין שורפין קדשים שנטמאו ביום טוב, ששריפת קדשים שנטמאו מצות עשה שנאמר +ויקרא ז'+ באש ישרף ועשית מלאכה שאינה לצורך אכילה וכיוצא בה עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה. +/השגת הראב"ד/ מותר ללוש עיסה גדולה ביום טוב והלש עיסה מערב יום טוב.
5.1
הראב"ד חולק:
א"א ואנו מחלקין בין עיסת הארץ לעיסת חוצה לארץ דעיסת חוצה לארץ...
כיון דקי"ל כשמואל דאמר אוכל והולך ואחר כך מפריש /ביצה דף ט) אין כאן משום מתקן טבלים ביום טוב
הוא פוסק כשמואל.
5.2
דהלכתא כרבה דהוא בתרא דפליג אדאבוה דשמואל (שם /ביצה ט'/).+
הוא מנמק את ההכרעה כשמואל בכך שגם רבה חולק על "אבוה דשמואל", ורבה נחשב "בתראי" לעומת אבוה דשמואל ושמואל. [הערה: משמע מדבריו שהכלל של "הלכה כבתראי" תקף גם בתקופת האמוראים הראשונים שקדמו לאביי ורבא].
5.3
קצת קשה מדוע הוא לא מזכיר את רבא שהיה יותר "בתראי". אלא, שרבא לא בא לחלוק על רבה אלא בא לומר, ששמואל לא חולק על אביו.
[אמנם לכאורה אין סתירה לענייננו בין שמואל לאביו - כפי תרוץ הגמרא]
6.
הגהות מיימוניות הלכות יום טוב פרק ג הלכה ח:
[ה] כאבוה דשמואל ולא כרבא דשרי ומוקי רבא התם דסבירא ליה שמואל כאבוה ע"ש.
וכן פסק בס"ה ור"י אלפס
הוא מסביר, שהרמב"ם פוסק כאבוה דשמואל נגד רבה.
אולי משמע מדבריו שהכלל שהלכה כבתראי לא תקף לגבי חכמים אלה שקדמו לאביי ורבא, ולכן אין הלכה כרבה, אלא דווקא כאבוה שמואל שהיה "גדול" ממנו.
6.1
הוא מביא ש"הלכה כבתראי" [לא ברור האם דומה לדברי הראב"ד בסעיף 5.2 לעיל].
אבל ראב"ן פסק דהילכתא כרבא דהוא בתראה
6.2
מביא כלל כללי בהכרעת הלכה:
ותו דלגבי שמחת יום טוב קי"ל כב"ה ולקולא
וה"נ נמנע ולא אכיל.
גם אם יש ספק כיצד להכריע אזי יש להשתמש בכלל כללי ולפסוק באופן עקרוני כבית הלל שיש להקל במקרה של "שמחת יום טוב".
6.3
מביא הסבר בדין של שמואל עצמו שיתכן שרבה מודה לו.
וכתב ראבי"ה דלא פליגי רבא ואבוה דשמואל אלא אי מצי להפריש אבל בתקנתא דשמואל דאמר תרומה בח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש מודו וכן גרסינן בירושלמי מסכת חלה אחלת ח"ל וכן כתבו התוספות ע"ש, ע"כ:
7.
מגיד משנה הלכות יום טוב פרק ג הלכה ח:
והלש עיסה מעיו"ט וכו'. פ"ק (ביצה דף ט'.) אמר רבה גלגל עיסה מעיו"ט מפריש ממנה חלה ביום טוב ואבוה דשמואל פליג
ופסק בהלכות כאבוה דשמואל
כבסעיף 6 לעיל.
7.1.
ויש חולקין והוא דעת ההשגות
וכבר הכריע הרשב"א ז"ל כדברי ההלכות. ומ"ש רבינו ונותנה לכהן כבר מבואר פ' ה' מהל' בכורים
8.
חידושי הרשב"א מסכת ביצה דף ט עמוד א:
ולענין פסק הלכה נ"ל דהלכתא כאבוה דשמואל דגרסינן בפרק משילין (ל"ז א') ולא מגביהין תרומות ומעשרות ביום טוב לא נצרכה אפי' ליתנם לכהן בו ביום וה"מ פירי דטבילי מאתמול אבל פירי דטבילי האידנא כגון עיסה לאפרושי ממנה חלה מפרשינן ויהבינן לכהן ע"כ, ואם הלשון הזה עיקר הנוסחא ראיה גדולה הוא לדבריו דכיון דאיכא תרומה שזכאי בהרמתה בדטבילא האידנא כדאיתא לקמן (י"ב ב') לימא סתמא אבל פירי דטבילי האידנא מפרישין ויהבינן דהוי כללא לכולהו, מדקאמר חלה משמע דבחלה נמי בעינן טבילי האידנא, אלא שאינה נמצאת בספרים ואף בספרים ישנים אמרו שאינה.
הוא פוסק כאבוה דשמואל - כרמב"ם לעיל. והוא מנמק את הכרעתו בכך, שכך משמע בסוגיה אחרת...
8.1
והרב בעל המאור ז"ל כתב אף לאותה גרסא דאין ראיה משם לדחות דברי רבה דאדרבה איפכא מסתברא דהתם בחלת ארץ ישראל מיירי שהעיסה טבולה לה והילכך הוי מתקן אבל חלת חוצה לארץ מאחר דקי"ל כשמואל דאמר אוכל והולך ואח"כ מפריש הא לא טבולה כל עיקר ואין בה משום דמחזי כמתקן דהא לית בה משום טבל,
ורבה ואבוה דשמואל בחלת חו"ל פליגי.
וק"ל דמ"מ רבא דהוא בתרא אמר דאפי' לשמואל אתיא שפיר כאבוה משום דאע"ג דלא מעכבא ומצי אכיל מתקן מיהא הוי והו"ל כמגביה תרומות ומעשרות,
ומדמתרץ לה רבא לאוקמי שמואל כאבוה משמע דכוותיה ס"ל וקי"ל כרבא דהוא בתראה,
עיקר דבריו, שיש לפסוק כרבא שהוא ה"בתראי" [נגד אבוה דשמואל; שמואל ורבה]. אולי משמע מדבריו, שמכיוון שמדובר ברבא עצמו אזי לפי רוב הפוסקים כבר אומרים את הכלל של "הלכה כבתראי" [ומתאים לדברינו בסעיף 6 לעיל].
במשפט האחרון הוא מדגיש שרבא סובר כשמואל, והוכחתו מהעובדה שהוא - רבא - מיישב דברי שמואל עם דברי אביו של שמואל. ["מדשקיל וטרי"]
והוא ממשיך לדון בסוגיות המקבילות
