הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מוחלפת השיטה"
ביצה י ע"א
אלא בית הלל אבית הלל קשיא! - אמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה. (אי נמי) +מסורת הש"ס: דילמא לא היא+ עד כאן לא קאמרי בית הלל הכא אלא משום דאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים, אבל התם - לא. 1. פסק הרמב"ם כבית הלל לפי פירושו של רבי יוסי:
1.
לגבי הסבר מסקנת הסוגיה בקשר לכל המשניות שהובאו בגמרא כדי להקשות על סתירה בדברי בית הלל ובית שמאי:
2.
תוספות מסכת ביצה דף ט עמוד ב:
אמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה - פירוש ההיא דתריסין דב"ה סברי אין מסלקין התריסין בי"ט
וכל הנך משניות דמייתי מחליף
ואותה דהשוחט כדקאי קאי
וקשה טובא להדא פי' דא"כ מתוקמא לפי המסקנא כל הני שנויי דחיקי דלעיל דמייתי הואיל ולא מחליף בשום פנים אותה דהשוחט
ועוד קשה מאי קאמר גבי עור משום דמחזי למזגא עליה הא מפרש טעמא לקמן (דף יא:) דהתירו סופן משום תחלתן וע"ק דא"כ דאותה דהשוחט נשארת במקומה א"כ רבה ורב יוסף שקלו וטרו (לעיל דף ז:) אליבא דב"ש וזהו דוחק גדול
ועוד קשה כיון דמוחלפת ההיא דתריסין סבירא להו לב"ה דאין מסלקין משום דיש בנין וסתירה בכלים ובריש פרק כל הכלים (שבת דף קכב: ושם) סתים לן תנא דאין בנין וסתירה בכלים
לכך פר"ת דמוחלפת השיטה היינו ההיא דהשוחט דב"ה סברי יחפור בדקר ויכסה וכו'
והשתא ניחא הכל
...וגם עתה דאמר מוחלפת השיטה אין להחליף פירוש דברי האמוראין וא"כ יפה נהגו העולם שלא לכסות רק בעפר מוכן שהוא תיחוח כגון מצבור של אפר או שראוי לצלות בו ביצה ולא מעפר תיחוח שע"ג קרקע שהוא בטל אגב קרקע ולא מאפר הכירה שהוסקה בי"ט אם אינו ראוי לצלות בו ביצה
ותימה א"כ דמוחלפת קאי אההיא דהשוחט ובית שמאי לחומרא היכי מונה לה במסכת עדיות גבי הנך דב"ש לקולא ובית הלל לחומרא וי"ל דמונה לה לפי הטעות דנשנית קודם דמוחלפת השיטה.
3.
שיטת התוס' היא שמסקנת הסוגיה שהביטוי "מוחלפת השיטה" מתייחס למשנה הראשונה.
וראה ב"מתיבתא", הערות כ-כא, שמסביר את כל הסוגיה של "מוחלפת השיטה" לפי השיטות השונות,
4.
ולפי התוס' לעיל יוצא שרק במשנה הראשונה במסכת ביצה אומרים ש"מוחלפת השיטה" וממילא כל המשניות שמובאות בסוגייתנו מתאימות לשיטות בית הלל ובית שמאי - ובכולם בית שמאי מחמירים ובית הלל הם המקלים - ואין צורך לכל התרוצים הדחוקים בסוגייגתנו.
4.1
וראה שם בסוף הערה כ, שאמנם הרי"ף הביא את כל המשניות שמצוטטות בסוגייתנו כצורתן המקורית בלי להחליף בין בית הלל ובית שמאי, וכמשמע מתוס'.
5.
וכן הרמב"ם פוסק בכל ההלכות שנחלקו בהם בית הלל ובית שמאי כדעת בית הלל לפי הגירסא המובאת במשנה שלפנינו מבלי להחליף בין בית הלל ובית שמאי. ראה גם "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד מח, ובהערה ד.
6.
הערה חשובה: כל הסוגיה של מוחלפת השיטה - ובעיקר בסוגייתנו – מסודרת וערוכה על ידי "עורך הגמרא" [או על ידי עורך הסוגיה המקומית בבית המדרש, כי רוב הדיון הוא במשניות במסכת ביצה], כי לפי מבנה הסוגיה שהיא חוזרת על מבנה של סתירה [ותמיד ביחס למשנה הראשונה של מסכת ביצה] ויישוב כמה פעמים, משמע שהסוגיה נערכה בדור שעסק בעריכת הגמרא.
7.
ונעיר על המשפט האחרון בדברי התוס':
ותימה א"כ דמוחלפת קאי אההיא דהשוחט ובית שמאי לחומרא היכי מונה לה במסכת עדיות גבי הנך דב"ש לקולא ובית הלל לחומרא וי"ל דמונה לה לפי הטעות דנשנית קודם דמוחלפת השיטה.
הרי לפי מסקנת תוס' יוצא שהמשנה הראשונה במסכת ביצה יש לומר עליה "מוחלפת השיטה" ובית הלל הם המקילים והם אמרו שיחפור בדקר ויכסה.
7.0
הערה: הרי גם במשנה הראשונה בפרק לגבי ביצה שנולדה ביום טוב "אמר רב נחמן אנו אין לנו אלא...] דהיינו כמו "מוחלפת השיטה". ראה מה שכתבנו שם בדפים ביצה דף ב וביצה דף ג.
7.1
והנה במסכת עדויות נאמר:
משנה מסכת עדויות פרק ד:
משנה א:
[א] אלו דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל ביצה שנולדה ביום טוב בית שמאי אומרים תאכל ובית הלל אומרים לא תאכל בית שמאי אומרים שאור בכזית וחמץ בככותבת ובית הלל אומרים זה וזה בכזית:
משנה ב:
[ב] בהמה שנולדה ביום טוב הכל מודים שהיא מותרת ואפרוח שיצא מן הביצה הכל מודים שהוא אסור
השוחט חיה ועוף ביום טוב בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה ובית הלל אומרים לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה שאפר כירה מוכן הוא:
משמע שבמסכת עדויות מצוטטת המשנה הראשונה ממסכת ביצה כצורתה בלי "מוחלפת השיטה".
יוצא איפוא שהמשנה במסכת עדויות עומדת בסתירה למסקנת סוגייתנו:
7.2
עונה תוס':
וי"ל דמונה לה לפי הטעות דנשנית קודם דמוחלפת השיטה.
כלומר, מסכת עדויות קדמה לתקופה שבה החליפו [מי החליף? רבי יהודה הנשיא או תנאים מוקדמים יותר] את השיטות בין בית הלל ובית שמאי. זאת אומרת, לא רבי יוחנן החליף את השיטות אלא שהיתה לו מסורת כזאת מדברי רבותיו.
7.3
אבל קשה, אם "רבי יהודה הנשיא" כבר ידע שהוחלפו השיטות מדוע הוא השאיר את המשנה במסכת עדויות על כנה ובלשונה. וכנראה, שצריך לומר כאן את הכלל ש"משנה ראשונה לא זזה ממקומה".
7.4
ואולי ניתן לומר ["חידוש"] - כמו שכתבנו כבר על "חיסורי מחסרא" ועוד, שאמנם מבחינת ההלכה יש לשנות את השיטות כדי להתאימם לכלל שהלכה כבית הלל ולהתאים את דברי החכמים [בית הלל ובית שמאי] לדברי עצמם כדי שלא תהיה סתירה בדבריהם [וזהו כל הדיון בסוגייתנו], אבל בפועל, מבחינה היסטורית-עובדתית האמת היא כמשנה בעדויות.
7.5
וביתר דיוק: מבחינה היסטורית יש באמת סתירה בין המשניות השונות בסוגייתנו וניתן ליישבם בשני אופנים:
א.
על ידי שינויים "דחוקים" לגבי שאר המשניות.
ב.
על ידי הקביעה ש"מוחלפת השיטה" במשנה הראשונה במסכת עדויות לגבי כיסוי הדם ביום טוב.
לפי תוס' האפשרות השניה היא מסקנת הסוגיה. וכאן הוא חידושנו: זוהי מסקנה הלכתית שנובע ממנה ששאר המשניות מתפרשות להלכה כפשוטן, וכפי שהסברנו לעיל בסעיפים 4-5. אבל מבחינה עובדתית-היסטורית בית הלל ובית שמאי אמרו באמת לא כפי "מוחלפת השיטה", אלא כבמשנה במסכת עדויות, ואולי לעתיד לבוא נמצא תרוץ שגם לא נחליף את השיטות במשנה הראשונה [לגבי כיסוי הדם] וגם לא נזדקק לתרוצים הדחוקים במשניות האחרות.
7.6
ראינו הסבר דומה לגבי המושג "חיסורי מחסרא", וכן לגבי משניות עתיקות לגבי הנושא של "שאפר כירה מוכן הוא"-
לעיל בדף ח בסעיף 2. שינוי גירסא בלשון המשנה סעיפים 4-6.
ולעיל בדברי התוס – ביצה דף ח - מה שהערנו
8.
הערה: מדוע נאמר הביטוי "מוחלפת השיטה" ולא נאמר אחד מהביטויים הבאים: "איפוך"; "הכי קאמר", וכדומה, ביטויים שמדגישים שינוי גירסא בתוכן הדברים או שינוי בשמות חכמים!
8.1
ואולי לפי דברינו בסעיף 7.4 מיושב: הביטוי "מוחלפת השיטה" כוונתו לומר "רק", שהשינוי הוא לא עובדתי-היסטורי, אלא הלכתי!
8.2
ובתוספת נופך: בית הלל ובית שמאי הם אלה שהחליפו את הדין - שהיה מתאים לפי שיטתם בשאר המשניות - במשנה הראשונה לגבי כיסוי הדם [לפי מסקנת תוס'], כלומר הם ידעו והתכוונו לכך, שבמשנה הראשונה הם חרגו משיטתם הקבועה - בשאר המשניות - והנימוק לא ידוע לנו! אבל לצורך הלכה למעשה אי אפשר להשאיר כך את ההלכה שתעמוד בסתירה, ולכן פוסקים שמחליפים את השיטות במשנה הראשונה!
וכל הגישה הזאת מתאימה לרבי יוחנן שהוא זה שהיה מהחכמים "מעבירי המסורת"/ מעבירי השמועה לתקופת האמוראים.
