אַחֵר יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ
סוכה נו ע"ב
"ויש אומרים: משמרתו שוהה לבא, ונכנס ישבב אחיו עמו, ושימש תחתיו. אף על פי ששכיני הרשעים לא נשתכרו - שכיני בילגה נשתכרו, שבילגה לעולם חולקת בדרום וישבב אחיו בצפון".
הכלל "ששכיני הרשעים לא נשתכרו" מבואר בהמשך הגמרא: "אמר אביי: אוי לרשע אוי לשכינו, טוב לצדיק טוב לשכינו, [שנאמר : (ישעיהו ג, י) אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ].
נחוץ איפוא הסבר – הכיצד יצא ישבב מכלל זה ודוקא נשתכר?
אלא שמשום כך הקדימה הגמרא וביארה: "ונכנס ישבב אחיו עמו" – ופירש רש"י: "כששהה משמרת בילגה לבא, עיכבן ישבב במשמרתו, ולא יצא". ישבב נצרך לזכות מיוחדת על מנת להשתכר במקום שאין דרך שכיני הרשעים להשתכר. וזכותו היתה בכך שהבליג ולא התלונן אלא המשיך בעבודתו – יבוא בילגה כאשר יבוא. וזאת למרות שדרך המתחלפים במשמרת לזעום כאשר מחליפיהם מתמהמהים.
הנכנסים למשמרתם ברטט ובזיע ובהדרת קודש, חולקים בצד החשוב בימין הנכנסים – בצפון. והיוצאים ממשמרתם אשר להט ליבם בעבודתם פחת מעט, חולקים בצד הפחוּת – בדרום.
משמרת בילגה המזלזלת בעבודת הקודש לעולם חולקת בדרום, וכלשון הירושלמי בהלכה ח: "לפיכך בלגה לעולם ביוצא" – בדרך יציאה. ואילו ישבב אחיו שאם יתמהמה אחיו נכון הוא תמיד לעמוד לשרת (איכה ג, כג) חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים, וכל מבוקשו: (תהלים כז, ד) אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ – לשבת במקדש ה' כל הימים כמי שמבקר לרגע – לעולם חולק בצפון.
