ואין כל בריה יכולה לעשות כן
סוכה נג ע"א
"אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל שמנה אבוקות של אור, וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו. וכשהוא משתחוה נועץ שני גודליו בארץ ושוחה, ונושק את הרצפה וזוקף, ואין כל בריה יכולה לעשות כן".
צריך להבין מהי הרבותא בכך שאין כל בריה יכולה לעשות כן – כתרגילו האקרובטי של רבן שמעון בן גמליאל, עד שכה שבחוהו בזה.
גם מפליא וכי אכן לא נמצא שום אתלט היכול לעשות כן לבד הנשיא עצמו?! ומה עם אותם רבי הכח מהעמוד הקודם "ילדים של פרחי כהונה – והן משובחין היו יותר מבנה של מרתא בת בייתוס"?! והלא גם לוי בהמשך הגמרא עשה כך!
משום כך סייג רש"י ופירש שאין מדובר אלא "בדורו של רבן שמעון", ולא נחה דעתו של רש"י עד שהוסיף ומיעט: "לא היה אחד מעומדי עזרה יכול לעשות כן, אלא הוא". וקשה שפשטות משמעות לשון "ואין כל בריה יכולה לעשות כן" שמדובר בכל אדם שהוא.
אלא שלא דיברו חכמים כי אם במעלות הרוחניות.
רבן שמעון בן גמליאל האמור כאן היה בימי המקדש, לכן מדובר בבנו של רבן גמליאל הזקן ואביו של רבן גמליאל דיבנה. והוא היה אחד מעשרת הרוגי המלכות, ובזה היתה מעלתו. וכך אמרו באותו מטבע לשון עצמו! במסכת בבא בתרא דף י ע"ב: "ושמעתי שהיו אומרים: הרוגי מלכות - אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן. מאן נינהו? אילימא רבי עקיבא וחבריו, משום הרוגי מלכות ותו לא? פשיטא, בלאו הכי נמי! אלא הרוגי לוד". פירוש, אותם עשרת הרוגי מלכות שרבי עקיבא היה בכללם ודאי ובודאי שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן.
לוי שחסר כלשהו ממידת ההתבטלות כלפי שמיא עד שאדרבה, הטיח דברים כלפי מעלה – איטלע. החסרון ברוחניות משפיע גם על הגוף הגשמי. אין ההשתחויה יכולה להעשות בשלמות אם אינה באה בשלמות מעומק הנפש.
ואילו מסירות נפשו של רבן שמעון בן גמליאל והתבטלותו כלפי שמיא התבטאה בכך שהיה "משתחוה, נועץ שני גודליו בארץ ושוחה, ונושק את הרצפה" – ודוקא מתוך כך היה "זוקף" והיתה מעלתו גדילה מעלה מעלה – "שני גודליו", עד שהיה "נוטל שמנה אבוקות של אור" – אור עליון מלמעלה מהטבע. על מעלה זו אמרו "ואין כל בריה יכולה לעשות כן".
