הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"לימא מתניתין" - כחכם שמוזכר באותה משנה
סוכה מח ע"א-ע"ב
משנה. ניסוך המים, כיצד? צלוחית של זהב מחזקת שלשה לוגים היה ממלא מן השילוח, הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו. עלה בכבש ופנה לשמאלו.
שני ספלים של כסף היו שם,
רבי יהודה אומר: של סיד היו, אלא שהיו מושחרין פניהם מפני היין.
ומנוקבין
כמין שני חוטמין דקין, (ואחד) +מסורת הש"ס: [אחד]+ מעובה ואחד דק, כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת. מערבו של מים, מזרחו של יין. עירה של מים לתוך של יין, ושל יין לתוך של מים - יצא.
רבי יהודה אומר: בלוג היה מנסך כל שמונה.
ולמנסך אומר לו: הגבה ידך, שפעם אחד נסך אחד על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן. כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח, ומניחה בלשכה. נשפכה נתגלתה - היה ממלא מן הכיור. שהיין והמים מגולין פסולין לגבי מזבח.
...
ומנוקבים כמין שני חוטמין וכו'. לימא מתניתין רבי יהודה היא ולא רבנן. דתנן, רבי יהודה אומר: בלוג היה מנסך כל שמונה, דאי רבנן - כי הדדי נינהו!
אפילו תימא רבנן, חמרא סמיך מיא קליש.
הכי נמי מסתברא, דאי רבי יהודה - רחב וקצר אית ליה. דתניא, רבי יהודה אומר: שני קשוואות היו שם, אחד של מים ואחד של יין, של יין פיה רחב, של מים פיה קצר, כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת, שמע מינה.
1.
הרישא במשנה:
משנה. ניסוך המים, כיצד? צלוחית של זהב מחזקת שלשה לוגים היה ממלא מן השילוח, הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו. עלה בכבש ופנה לשמאלו.
שני ספלים של כסף היו שם,
רבי יהודה אומר: של סיד היו, אלא שהיו מושחרין פניהם מפני היין.
רבי יהודה חולק בסוג הספלים. והרמב"ם פוסק כ"תנא קמא" - שהספלים היו של כסף ולא שהיו שחורים מפני היין - ולא כרבי יהודה.
2.
ומנוקבין
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מח עמוד ב
כמין שני חוטמין דקין, (ואחד) +מסורת הש"ס: [אחד]+ מעובה ואחד דק, כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת. מערבו של מים, מזרחו של יין. עירה של מים לתוך של יין, ושל יין לתוך של מים - יצא.
רבי יהודה אומר: בלוג היה מנסך כל שמונה.
רבי יהודה חולק בשני דברים [רש"י ד"ה "רבי יהודה אומר"]:
2.1
היה לוג אחד של מים ולא שלושה כ"תנא קמא"
2.2
היו מנסכים גם ביום השמיני ולא רק בשבעת הימים [כי מהווה חלק ממצות השמחה - "מתיבתא", הערה ט].
3.
מכאן ואילך אין מחלוקת במשנה:
ולמנסך אומר לו: הגבה ידך, שפעם אחד נסך אחד על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן. כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח, ומניחה בלשכה. נשפכה נתגלתה - היה ממלא מן הכיור. שהיין והמים מגולין פסולין לגבי מזבח...
4. הדיון בגמרא:
לגבי סעיף 3 לעיל:
ומנוקבים כמין שני חוטמין וכו'. לימא מתניתין רבי יהודה היא ולא רבנן. דתנן, רבי יהודה אומר: בלוג היה מנסך כל שמונה, דאי רבנן - כי הדדי נינהו!
הגמרא מעלה אפשרות שהרישא של פיסקה זו "ומנוקבין..." היא כשיטת רבי יהודה בהמשך.
4.1
אבל מאד קשה, לפי זה מדוע הביטוי במשנה "רבי יהודה אומר" לא נאמר לפני פיסקה זו!
4.2
לא מקובל בש"ס לומר "לימא מתניתין" כרב מסויים שמוזכר באותה משנה!
4.3
ונראה לחדש: בדרך כלל הלכה כ"תנא קמא" נגד רבי יהודה [וכן נגד כל חכם יחידי אחר] ולכן - לפי שלב זה בגמרא - כוונת רבי יהודה הנשיא ללמדנו, שהלכה תהיה כדברי "סתם משנה" על "מעובה ודק". ולא כדברי רבי יהודה על "בלוג היה מנסך כל שמונה" [ובאמת הרמב"ם פסק שלא כרבי יהודה בשני עניינים אלה, וצריך 3 לוגין וכן שהיו מנסכים מים רק בשבעת הימים ולא בשמיני]
5.
בקטע הקודם הגמרא "רק" העלתה אפשרות, ובלשון "לימא", כשבדרך כלל [בכל הש"ס] הגמרא דוחה אפשרות זו.
ועכשיו היא מעמידה זאת כ"רבנן". "רבנן" הם ה"תנא קמא" שחולק על רבי יהודה!
אפילו תימא רבנן, חמרא סמיך מיא קליש.
6.
הכי נמי מסתברא, דאי רבי יהודה - רחב וקצר אית ליה. דתניא, רבי יהודה אומר: שני קשוואות היו שם, אחד של מים ואחד של יין, של יין פיה רחב, של מים פיה קצר, כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת, שמע מינה.
הלשון "הכי נמי מסתברא" בדרך כלל מעיד שזו מסקנה להלכה, וכן שמדובר בעניין של סברא. ובסוגייתנו מדובר בדיוק לשון ולא בסברא עצמאית!
