מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
מי שענה את אברהם בהר המוריה
תענית טו ע"א
רפ"ב דף טו. במשנה, על הראשונה הוא אומר מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה וכו', על השניה הוא אומר מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וכו', על הג' הוא אומר מי שענה את יהושע בגלגל וכו'.
אולם צ"ב בדכ' מי שענה את אברהם וכו' הא לא מצינו שהתפלל אאע"ה בהר המוריה לקב"ה "שיחלציהו מן המיצר" ויצילהו מצרה וצוקה כלל וכגון שלא יצטרך בסוף "לשחוט" לבנו יחידו אשר אהבת וכו', ואדרבה הלך לשוחטו לעולה בשמחה ובלבב שלם, וכדפירש"י בפ' וירא עה"פ וילכו שניהם יחדיו (כב', ו') דאברהם שהיה יודע שהולך לשחוט את בנו היה הולך ברצון ושמחה כיצחק שלא היה מרגיש בדבר, עכ"ל. וכן יעו"ש לעיל עה"פ וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו וגו' שכ' וישכם, נזדרז למצוה. ויחבוש, הוא בעצמו וכו' שהאהבה מקלקלת השורה, עכ"ל יעו"ש. וכ"ה ברפ"ק דפסחים (ד.), ובסנהדרין (קה:) ע"ש. וא"כ מהו דכתיב הכא "מי שענה את אברהם" וכו', וצ"ב.
שו"ר בח"א מהרש"א שעמד בזה שכ' וז"ל, ומוסיף עליהן עוד שש וכו', כוונו בתפילת התעניות באלו שבעה ברכות ובכל א' מהם אנו מזכירין צדיקים אלו שיעננו בזכותם כמו שענה אותם הקב"ה ע"י תפילתם בניסים נעלים לשנות הטבע ומעשה בראשית וכו', והתחיל באברהם שהוא ראש המאמינים שנענה בהר המוריה, לא שנענה במה שלא נשחט יצחק, אלא על שביקש ממנו ית"ש "אלקים יראה לו השה לעולה" וגו', ובאולי חטא במחשבה וכו', עכ"ל המהרש"א יעו"ש.
אולם עדיין צ"ע בזה, דהא איירי הכא בעת צרה ובצורת שלא יורד גשמים וע"ז מתפללים דכמו שאברהם ואבותינו על ים סוף ויהושע בגלגל וכו' "נענו בתפילתם" ויצאו מאפילה לאורה ומצרה לרווחה כן נזכה ג"כ לצאת לאורה וכו', ולפי"ד הח"א דנענה "להקריב השה לעולה" אינו ענין להכא כלל, דאי"ז יציאה מאפילה וכו' דומיא דהכא ודומיא דאבותינו על ים סוף ויהושע במלחמת יריחו ויונה במעי הדגה וכו' דאכן היו בצרה גדולה ובסכנת נפשות ממש כ"א תפילה בעלמא, ומדמזכירים לזה הכא דאיירי בעת צרה וסכנה ע"כ דהוי דומיא לזה, וכש"כ הח"א גופא בזה"ל, ובכל אחד מהם אנו מזכירים צדיקים הללו שיענו בזכותם כמו שענה אותם הקב"ה ע"י תפילתם בניסים נגלים לשנות הטבע ומעשה בראשית, עכ"ל. וא"כ מהו שכ' דבאאע"ה נענה שנזדמן לו "איל" ועלתה לו "לעולה", הא אי"ז נס גלוי ושינוי הטבע כלל, וא"כ צ"ע בזה.
אולם יעוי' ברמב"ן הכא שהביא לירושלמי שכ' וז"ל, "גואל ישראל" ולא "יצחק נגאל", דמכיון שנגאל יצחק הוי כמי שנגאלו כל ישראל. ר' ביבי א"ר אבא א"ר יוחנן אמר אברהם לפני הקב"ה גלוי וידוע לפניך רבש"ע שבשעה שאמרת לי להעלות את יצחק בני ע"ג המזבח הו"ל להשיב ולומר אתמול אמרת לי ביצחק יקרא לך "זרע" ועכשיו אתה אומר העלהו שם "לעולה", ח"ו, לא עשיתי כן אלא כבשתי את יצרי ועשיתי רצונך, יה"ר מלפניך שבשעה שיהיו בניו של יצחק נכנסין לידי "צרה" ואין להם מי שילמד "סניגוריא" אתה תהא מלמד עליהן סניגורא, ה' יראה אתה שתהא זוכר להם עקידתו של יצחק אביהם ותמלא עליהם רחמים וכו', עכ"ל הרמב"ן בשם הירושלמי יעו"ש. וכן יעוי' בר"ן (דף ו. ברי"ף) בד"ה ויש שמתמיהים וכו' שהביאו, וכן יעוי' בריטב"א בסוד"ה ואלו הן וכו' שהביאו לירושלמי, וכ"ה בתוי"ט הכא ע"ש.
והיינו דס"ל דמאי דאמרי' "מי שענה לאברהם" וכו' היינו שהתפלל שיהיה הקב"ה מלמד עליהם "סניגוריא" תמיד ולא ידונם לכף חובה, דהוי למעלה מדרך הטבע שהקב"ה בעצמו ילמד עליהם סניגוריא וכן הוי הצלת נפשות שפעמים נראה דינצלו עי"ז ממיתה, דמשמע דאכן "נענה" ע"ז, וא"כ שפיר אמרי' מי "שענה" לאאע"ה דאכן התפללל ע"ז, ואף דמי לכל שאר הדברים שבו נענו דהוי למעלה בדרך הטבע והצלת נפשות. ודלא כש"כ המהרש"א שנעשה על "שירצה לפניו האיל לעולה", ויל"ע מהירושלמי דמדוייק דלא כהח"א.
ויעוי' ב"קרן אורה" הכא שכ' וז"ל, ומסיימין בברכה זו מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה, כי שם הבטיח לו הקב"ה להרבות זרעו לעד, הוא יענה גם היום ויוסיף חסדו הגדול עמנו וכו', עכ"ל יעו"ש. אולם יל"ע היכן אשכחן "שהתפלל" ע"ז אאע"ה ב"הר המוריה". ושמא י"ל שכלול בדברי הירושלמי הנ"ל שהתפלל שהקב"ה ידון תמיד לבניו בנ"י לכף זכות "ויסנגר" עליהם בכל מצב, ובזה ע"כ שיפרו וירבו מיום ליום ולא "יכלה" אותם ח"ו ולא ימיתם ואפי' בחלקם, דאם ילמד עליהם זכות ע"כ שירבו תמיד, והבן בס"ד.
