סקר
בעקבות מסכת שקלים - האם תרצה ללמוד עוד מסכת מהתלמוד הירושלמי?





 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"קא משמע לן"; אשה במצות עשה שהזמן גרמא

סוכה מב ע"א


משנה. מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה, ומחזירתו למים בשבת, רבי יהודה אומר: בשבת מחזירין, ביום טוב מוסיפין, ובמועד מחליפין. קטן היודע לנענע חייב בלולב.
גמרא. פשיטא: - מהו דתימא: הואיל ואשה לאו בת חיובא היא, אימא לא תקבל - קא משמע לן.

במשנה משמע שהלולב לא נחשב מוקצה לגבי האשה [ראה הסבר על ה"מוקצה" כאן ב"שוטנשטיין", הערה 21]. הגמרא מסבירה שהמשנה מחדשת שלא אומרים שהאשה נחשבת כ"לאו בר חיובא" - שאינה מחוייבת במצות לולב. ומה משמעות המסקנה של "קא משמע לן"?
אפשרות א: המסקנה היא שאשה כן חייבת בלולב. זה לא יתכן לומר כי אין הדין כך.
אפשרות ב: המסקנה היא, בגלל שהגברים חייבים במצות לולב הרי שאין הלולב נחשב כמוקצה גם לגבי האשה.
אפשרות ג: המסקנה היא, שהלולב לא נחשב כמוקצה לגבי האשה מפני שאם היא תרצה היא יכולה לקיים מצות לולב - ולפי שיטות מסויימות אף רשאית לברך עליה.

רש"י מסכת סוכה דף מב עמוד א:

קא משמע לן - כיון דראוי לנטילת אנשים - תורת כלי עליו, ומותר בטלטול לכל.

לפי רש"י משמע בפשטות כאפשרות ב. אבל יש לציין שכוונת רש"י רק בסוג כזה של מוקצה שהשאלה היא אם החפץ מוגדר ככלי או לא.

הגהות אשרי מסכת סוכה פרק ג סימן לג:

* ובגמרא פריך פשיטא מהו דתימא הואיל ואשה לאו בת חיובא היא אימא לא פרש"י לגבה איכא איסור טלטול קמ"ל כיון דראוי לאיש תורת כלי עליו ומותר בטלטול לכל מכאן יש ללמוד דאסור לנשים לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא דאי יכולין לברך מאי איריא דראוי לאנשים תיפוק ליה דראוי לה לעצמה ליטול ולברך אבל ר"ת מתיר להן לברך ומפרש כאן בע"א ונראין דברי רש"י. מא"ז:

הוא מוכיח מדברי רש"י שהוא סובר שאשה לא רשאית לברך על מצות עשה שהזמן גרמא - כלולב. כי אם היא כן רשאית לברך היה רש"י צריך לומר כאפשרות ג לעיל.
ולפי שיטת רבנו תם [בכמה מקומות בש"ס] - שאשה שמקיימת מצוה שאינה חייבת בה, כגון נטילת לולב, אכן מקיימת מצוה בתורת "אינו מצווה ועושה" ואף מותר לה לברך עליה - מתאים לאפשרות ג לעיל [ראה "שוטנשטיין", הערה 30].

תוך כדי דיון נמצאנו למדים שלביטוי "קא משמע לן" יכולות להיות תוצאות שונות ורחבות!

לפי אפשרות א: כוונת ה"קא משמע לן" לומר, שהדין הוא ההיפך מההנחה המוקדמת. ההנחה המוקדמת שנאמרה בגמרא במפורש היא, שאשה מוגדרת כ"לאו בר חיובא" במצות לולב, והמסקנה היא שהיא כן מחוייבת במצות לולב. בסוגייתנו, מסקנה זו איננה נכונה בעליל, שהרי ידוע [קיימא לן] שאישה פטורה ממצוות לולב. אבל המשמעות של "קא משמע לן" לפי אפשרות זו היא דווקא המשמעות הנפוצה יותר בש"ס, דהיינו שה"קא משמע לן" אומר, שהדין הוא שההנחה המוקדמת המפורשת בסוגיה איננו נכון.
סוף דבר - אפשרות א' לא מתאימה לסוגייתנו.

לפי אפשרויות ב-ג: ההנחה המוקדמת שאשה היא "לאו בר חיובא" נשארת בתוקפה, והדין הסופי - שלולב לא מוגדר כמוקצה גם עבור האשה - הוא נכון למרות ההנחה המוקדמת. והנימוק לא מוזכר בגמרא אלא יש "למצוא" אותו בהתאם לאפשרות א' או לאפשרות ב'. פעמים רבות בש"ס משמעות הביטוי "קא משמע לן" הוא מסוג זה!

ונראה לי לומר חידוש ["גדול"]: אפשרויות א' וב' מלמדות אותנו שהמשנה/גמרא נתנה לחכמי הדורות "למצוא" סיבות "מתחדשות" לקיום הדין!!!

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר