הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כבית הלל - תמיד?
סוכה לז ע"ב
משנה. והיכן היו מנענעין? בהודו לה' תחילה וסוף, ובאנא ה' הושיעה נא, דברי בית הלל,
ובית שמאי אומרין: אף באנא ה' הצליחה נא.
אמר רבי עקיבא: צופה הייתי ברבן גמליאל ורבי יהושע, שכל העם היו מנענעין את לולביהן,
והם לא נענעו אלא באנא ה' הושיעה נא.
1.
פשט דברי המשנה הם:
שיטה א: בית הלל סוברים שמנענע ב"הודו לה' כי טוב..." וב"אנא ה' הושיעה נא" - אבל לא ב"אנא ה' הצליחה נא"
שיטה ב: בית שמאי סוברים שמנענע גם ב"אנא ה' הצליחה נא".
שיטה ג: כל העם היו מנענעים גם ב"אנא ה' הצליחה נא" - כדעת בית שמאי.
שיטה ד: רבן גמליאל, רבי יהושע ורבי עקיבא: מנענע רק ב"אנא ה' הושיעה נא" - כדברי בית הלל.
2.
כפות תמרים מסכת סוכה דף לז עמוד ב:
מתניתין והיכן היו מנענעין כו' אר"ע צופה הייתי כו'. פשטא דמתניתין משמע דר"ע בא לאפוקי ס' ב"ש דאמרי אף באנא ה' הצליחה נא אבל לעולם ר"ג ור"י היו מנענעין גם בהודו לה' תחלה וסוף כדברי ב"ה
הוא מסביר כסעיף 1 שיטה ד לעיל.
3.
אבל הוא מביא את שיטת הרע"ב שרבן גמליאל ורבי יהושע ורבי עקיבא לא סוברים אף כבית הלל אלא יש להן שיטה נוספת, שלא נענעו כלל ב"הודו לה'..." אלא רק ב"אנא ה' הושיעה נא".
והרע"ב אמנם פוסק בסופו של דבר כבית הלל.
אמנם ר"ע ז"ל כתב והם לא נענעו אלא באנא ה' הושיעה נא בלבד ואין כך הלכה אלא כדברי ב"ה עכ"ל
משמע דהוא סבור דר"ג ור"ע לא היו מנענעין בהודו תחלה וסוף ויראה דהכריחו לפרש כן משום דאי כפי' קמא דאתא ר"ע לאפוקי ס' ב"ש בלבד מלתא דפשיטא הוא דהלכה כב"ה לגבי ב"ש ומאי חדושא אתא ר"ע לאשמועי' בסהדותיה
ולכן הוכרח לפרש דסהדותיה הוא לאפוקי ס' ב"ה.
הוא מנמק את שיטת הרע"ב, אם רבי עקיבא בא לומר שרבן גמליאל ורבי יהושע עשו כבית הלל מה החידוש בדבר הרי ידוע שהלכה כבית הלל.
כמובן שהסבר זה מבוסס על ההנחה שבזמן האירוע שמתואר במשנתנו כבר היה ידוע לכל שהכלל הוא, שהלכה כבית הלל נגד בית שמאי.
4.
הוא דוחה את דברי הרע"ב.
ואחר המחילה מר"ע ז"ל אומר אני שאין נראה לפרש כדבריו דהא טעם הנענוע נפקא לן מקרא דכתיב בד"ה סי' ט"ז אז ירננו עצי היער וכתיב בתריה הודו לה' כי טוב וכתיב בתריה ואמרו הושיענו כמ"ש התוספות והרא"ש וא"כ איך איך אפשר לומר דירננו דהיינו הנענוע ינענעו באנא ה' הושיעה נא דרמוז בתרא ואמרו הושיענו ולא ירננו בהודו הלא בתר קרא דאז ירננו עצי יער דהיינו נענוע כתיב הודו לה' כו'
אלמא דבהודו צריך לנענע ובזה ליכא מאן דפליג ולא פליגי אלא אם צריך לנענע באנא ה' הצליחה נא
דב"ה ס"ל דאין לנו לנענע אלא מה שרמז בקרא בהודו ובהושיענו דהיינו אנא ה' הושיעה נא ולא באנא ה' הצליחה נא דאינו רמוז בכתוב
וב"ש ס"ל דגם באנא ה' הצליחה נא צריך לנענע והכתוב לא הוצרך לרמוז דרמז תחלת הפרק באנא ה' הושיעה נא וה"ה ה' הצליחה נא דהוא סוף הפ' דצריך לנענע
עד כאן הוא מסביר מדוע חייבים לומר, שרבן גמליאל ורבי יהושע כן נענעו גם ב"הודו לה".
5.
ובא רבי עקיבא לחדש:
ור"ע הוצרך להביא עדות מר"ג ור"י לאפוקי דלא תימא דנעביד כב"ש משום דנתפשט המנהג כמותם דהא כל העם ינענעו באנא הצליחה נא
דאין זו חשיב מנהג כיון דגדולי הדור ר"ג ור"י לא נענעו
אם כן אין לזוז מסברת ב"ה ואין משגיחין על מנהג העם כנ"ל ודוק:
כיון שהמשנה מתארת את התנהגות העם - כבית שמאי, ואולי במקרה כזה לא מיישמים את הכלל שהלכה כבית הלל נגד בית שמאי. לכן בא רבי עקיבא להדגיש שהלכה כבית הלל אף במצב זה ולא הולכים אחרי מנהג העם מפני שגדולי הדור לא פעלו לפי מנהג העם.
אולי ניתן להסיק מדבריו שאם לא היה ידוע על דעתם או על מעשיהם של רבן גמליאל ורבי יהושע אולי באמת רבי עקיבא היה פוסק כמנהג העם - כבית שמאי.
6.
וראה נקודות נוספות בעניין זה ב"מתיבתא", הערה ו ו-ז:
מדוע הוקדמו דברי בית הלל לדברי בית שמאי בניגוד למקובל במשניות!
הסבר א: כי בית שמאי מוסיפים על דברי בית הלל [מודגש בביטוי "אף ב..."]. כלומר, כאשר יש הסבר הגיוני [סדר עולה] לסדר הדברים זה גובר על הכללים הכלליים בעניין הקדמת חכמים מסויימים לאחרים.
הסבר ב: בית הלל אמרו את דינם "רק" לכתחילה, אבל בדיעבד אם לא נענע ב"הודו" אולם כן נענע ב"הצליחה נא" - יצא ידי חובה. ואם דברי בית שמאי היו מוקדמים לדברי בית הלל הניסוח היה מסורבל יותר, ראה שם.
7.
יתכן שלמרות שהלכה כבית הלל בכל אופן העושה כבית שמאי לא עובר איסור - בסוגייתנו, שהרי רבן גמליאל ורבי יהושע לא מחו על התנהגות העם! אבל עדיין קצת קשה, מדוע באמת רבן גמליאל ורבי יהושע לא מחו בהם!
ואולי יש בזה תשובה גם לשאלה בסעיף 7 [הסעיף הקודם] מדוע הוקדמו דברי בית הלל לדברי בית שמאי - ללמדנו שהעושה כבית שמאי וכמנהג העם - "יצא" ולא עבר איסור.
