הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"לא שנו"; "והא אנן תנן"; "ואיכא דרמי ליה מירמא"

סוכה לב ע"א-ע"ב

ציני הר הברזל כשרה. אמר אביי: לא שנו אלא שראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה, אבל אין ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה - פסול. 
תניא נמי הכי: ציני הר הברזל פסולה. 
והא אנן תנן כשרה! אלא שמע מינה כאביי, שמע מינה. 
ואיכא דרמי ליה מירמא. 
תנן: ציני הר הברזל כשר, והתניא: פסולה! 
אמר אביי: לא קשיא: כאן - שראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה, כאן - שאין ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה.

1.
מה ההבדל וה"נפקא מינה" בין שני ה"ניסוחים" בגמרא לגבי אביי, האם אמר זאת כהסבר למשנה [לא שנו אלא..."] ואחר כך יישב את הסתירה ביו המשנה לברייתא, או שאביי בתחילה אמר את דבריו כתשובה לסתירה ["לא קשיא, כאן..."], הרי לפי שני הניסוחים לולב של "ציני הר הברזל" כשר אם ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה.

"איכא דרמי ליה" - 2 מופעים בש"ס. שניהם במסכת סוכה. סוכה דף טז וסוכה דף לב.

2.
ראה "מתיבתא", הערה א, שלפי ההסבר הראשון אביי אמר זאת על סמך מסורת שכך קיבל. לפי זה יוצא, שמשמעות הביטוי "לא שנו" הוא לא העמדת אוקימתא מכח סברא, אלא על סמך מסורת קדומה, וממילא אין בה מחלוקת.

2.1
אבל לפי ההסבר השני בגמרא ["ואיכא דרמי ליה מירמא"], שאביי אמר את דבריו כדי ליישב את הסתירה בין הברייתא למשנה הרי יתכן שחכם אחר יכול לחלוק עליו - מכח סברא.

3.
אולי ניתן להוסיף אסמכתא לדבריו, שהרי בניסוח הראשון הגמרא מקשה "והא אנן תנן" - ולא "והתנן" - שמשמע מביטוי זה שאמנם לאביי יש מסורת והוכחה מברייתא אבל לנו - חכמי בית המדרש - אין מסורת אלא רק משנה מול ברייתא.

גם הביטוי המסכם "שמע מינה כאביי שמע מינה" מלמד ש"עורך הגמרא" מאשש את המסורת של אביי [אין הכוונה לומר שתמיד משמעות הביטוי "שמע מינה... שמע מינה" היא כך].