הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רב נחמן הגיב לדברי רבא שחי אחריו; "ואמרי לה"
סוכה לב ע"א-
עקום דומה למגל
אמר רבא: לא אמרן אלא לפניו, אבל לאחריו - ברייתיה הוא.
אמר רב נחמן: לצדדין כלפניו דמי, ואמרי לה: כלאחריו דמי. ואמר רבא: האי לולבא דסליק בחד הוצא - בעל מום הוא, ופסול.
1.
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה ג:
לולב שנקטם ראשו פסול, נסדק אם נתרחקו שני סדקיו זה מזה עד שיראו ה כשנים פסול,
היה עקום לפניו שהרי שדרו כגב בעלי חטורת פסול,
היה עקום לאחריו כשר שזו היא ברייתו,
נעקם לאחד ו מצדדיו פסול,
הרמב"ם פוסק כדברי רב נחמן שאם העלים עקומים לכיוון אחד הצדדים פסול כי דינו כאילו עקום לפניו. ולא כשיטת ה"אמרי לה" [דעה אחרת שנאמרה בשם רב נחמן].
2.
וכך:
הגהות מיימוניות הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה ג
[ו] כרב פפא ודלא כאמרי לה, ע"כ:
3.
אבל:
מגיד משנה הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה ג:
היה עקום וכו'. שם (דף ל"ב) עקום דומה למגל פסול אמר רב לא שנו אלא לפניו אבל לאחריו ברייתו הוא ואמר רב פפא ולצדדין כלפניו דמי וא"ל כלאחריו וכתוב בהל'
הילכך עבדינן לחומרא וכלפניו דמי ופסול:
הוא מסביר שפסק הרמב"ם לא בגלל שהוא מכריע כדעה הראשונה של רב נחמן, אלא בגלל שיש שתי דעות מה אמר רב נחמן, ולכן יש לפסוק לחומרא.
3.1
ומדוע באמת לא לפסוק כשיטה האחרונה לפי הרמב"ם שבדרך כלל מכריע כ"לישנא בתרא". אולי בגלל שלא מדובר בסברא אלא בהגדרה בוטנית בטבע, האם ענפים לצדדים הוא דרך גדילתו של הלולב.
4.
הערה: הפרשנים משנים את הגירסא בגמרא של "רב נחמן" ["רב נחמן בר יעקב" שהיה רבו של "רבא"] ל"רב פפא" [שהיה תלמידו של "רבא"] ויש מי שאומר שהכוונה בגמרא לרב נחמן בר יצחק שהיה תלמידו של "רבא" - ראה "הגהות וציונים", אות ב.
4.1
ואולי יש מכאן הוכחה ש"סתם" "רב נחמן" בש"ס הוא "רב נחמן בר יצחק" - שיטת רש"י בש"ס - ראה "הליכות עולם", שער ראשון, פרק ג, אות ג..
4.2
וכדי לא לשנות גירסאות מכח סברא נראה אולי לחדש: רבא עצמו הביא את דברי רב נחמן ["רב נחמן בר יעקב" - רבו] שלגבי הצדדים יש 2 דעות בדבריו - אם דינם כלפניו או דינם כלאחריו. והסבר דברי רב פפא כפי ההסבר לעיל לגבי "רב נחמן".
[הערה טכנית" אולי בכתב יד היה כתוב רב_נ' [כלומר, "רב" ואחרי רווח אות נ - שאם היא כפופה היא נראית כאות "פ"!]
5.
ועוד:
ערוך לנר מסכת סוכה דף לב עמוד א:
בגמרא אמר רב נחמן לצדדין. כתב המהרש"ל נ"ל שזהו רב נחמן בר יצחק או גרסינן רבה עכ"ל
פי' משום דלא שייך דרב נחמן שקדם לרבא יפרש דבריו
ולכן כתב או שגרסינן שרבה הוא דקאמר לא אמרן אלא לפניו ועליו קאי ר"נ
הוא מעלה אפשרות שלא מדובר בסוגייתנו ב"רבא" אלא ב"רבה" שהיה רבו של רבא
או שגרסינן רב נחמן בר יצחק ולא ר"נ סתמא
אמנם ברי"ף ורא"ש (ס"ד) באמת לא גרסו אמר ר"נ אלא אמר רב פפא ע"ש ומהתימא שלא הזכיר המהרש"ל זה:
6.
ועוד:
ניתן לומר שרבא עצמו אומר שרב נחמן [בר יעקב] אמר את הדין על הצדדים כלעיל בסעיף 4.2 [ראה "מנחת יהודה", עמוד 159.
לפי זה ניתן ליישב פעמים רבות בש"ס כאשר אמורא מאוחר [בסוגייתנו - רבא] מוזכר לפני אמורא מוקדם [בסוגייתנו - רב נחמן].
