הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"קא פסיק ותני"

סוכה כט ע"ב

/משנה/. לולב הגזול והיבש - פסול. של אשירה ושל עיר הנדחת - פסול. נקטם ראשו, נפרצו עליו - פסול. נפרדו עליו - כשר, רבי יהודה אומר: יאגדנו מלמעלה. ציני הר הברזל כשירות. לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו - כשר.
גמרא. קא פסיק ותני, לא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא ביום טוב שני. בשלמא יבש - הדר בעינן, וליכא. אלא גזול, בשלמא יום טוב ראשון - דכתיב +ויקרא כג+ לכם - משלכם, אלא ביום טוב שני אמאי לא? אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי:

1.
הגמרא מקשה על "לולב הגזול והיבש" שמשמע מהמשנה שלולב גזול פסול בכל שבעת ימי החג, שהרי "קא פסיק ותני" [=כותב באופן כללי ללא סייגים], ומדוע, הרי הפסוק מלמד שחייב להיות שלו רק ביום טוב הראשון של החג.

"פסיק ותני" - 7 מופעים בש"ס.
ב 5 מופעים - "פסיק ותני לא שנא..."

1.1
קושיית הגמרא מבוססת על ההנחה שמפשט המשנה משמע שהדין איננו מוגבל ליום אחד [היום הראשון של החג] דווקא.

2.
ולכאורה קשה מאד, הרי הש"ס מלא בהעמדת [אוקימתות] משניות במקרה מסויים ובימים מסויימים! ומהי שאלת הגמרא!

2.1
בפשטות ניתן לומר, שזו דרך הגמרא, שהיא שואלת שאלה כדי ליישבה באופן שמדגיש את פרטי המשנה,

3.
אולם ראה בתוס':
תוספות מסכת סוכה דף כט עמוד ב:

קפסיק ותני לא שנא בי"ט ראשון ול"ש בי"ט שני - משמע דדייק מדקתני סתם ולא מפליג
ותימה הא אמרינן לקמן (סוכה דף לד:) ניקב וחסר כל שהוא פסול אף על גב דבי"ט שני כשר כדאמרינן לקמן (סוכה דף לו:) בגמ' דר' חנינא מטביל ביה ונפיק ביה ומוקי מתני' בי"ט ראשון

ואי דייק מדקתני גזול ולא קתני שאול הא לקמן בסוף הסוגיא דייק רב נחמן בר יצחק הכי אבל הכא לא אסיק אדעתיה
ואי משום דקתני גזול דומיא דיבש הכי נמי גבי נקב קתני עלתה חזזית על רובו דמפסיל אף בי"ט שני משום הדר ומיהו בירושלמי משמע קצת דמשום חזזית לא מיפסיל אלא בי"ט ראשון דמסיק עלה רבי יצחק בר נחמן בשם ר' שמואל כל הפסולין אינן פסולין אלא בי"ט ראשון בלבד תמן אמרין רובו מצד אחד חוטמו כרובו והיינו במקום אחד דאמרינן לקמן (דף לה:) גבי חזזית
ומיהו אי יום ראשון דווקא על כרחך הדר הוא ולא מיפסיל אלא משום דחשיב כחסר ולא מסתבר כלל

וי"ל דר' חנינא לית ליה האי קפסיק ותני כמו שמואל דשמעתין דמוקי מתניתין דגזול בי"ט ראשון ומכשיר בי"ט שני

אי נמי ברישא דמשנה שייך לדקדק מדתני סתם ולא מפליג אבל כולהו אחריני איידי דלא מפליג ברישא לא מפליג בסיפא ושונה דבריו סתם אף על פי שיש לחלק.

בהסבר האחרון התוס' מסביר שבתחילת משנה המשמעות של לשון כללית הינה רחבה ולא מתאים להגבילה באוקימתא ספציפית, לכן בסוגייתנו הגמרא מקשה על הרישא במשנה "קא פסיק ותני..."

3.1
המסקנה מדברי תוס', של"תחילת משנה" ["ראש המשנה" / "רישא"] יש "עניין מיוחד". מהו? נראה להסביר, שאם מדובר במשנה "ארוכה" כבסוגייתנו הרי שבחלקים האחרים במשנה היה צריך קודם כל לבאר את הרישא, ואם לא נעשה כך, סימן שרבי יהודה הנשיא התכוון ב"סתם" של הרישא לכלול את כל האפשרויות ולא לצמצם למקרה מסויים או ליום מסויים. כמובן שיש לזה חריגים כפי שהגמרא באמת עונה בסוגייתנו.

4.
ונראה להוסיף, שייתכן שהנ"ל מדובר דווקא בתחילת משנה שהיא בתחילת נושא - בתחילת מסכת או אף בתחילת פרק - כבסוגייתנו.