רבי אליעזר ששבת בגליל העליון
סוכה כז ע"ב
"תנו רבנן: מעשה ברבי אליעזר ששבת (בגליל העליון) בסוכתו של יוחנן ברבי אלעאי בקיסרי ואמרי לה בקיסריון /בקיסרין=קצרין/, והגיע חמה לסוכה. אמר לו: מהו שאפרוש עליה סדין? אמר לו: אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמיד ממנו שופט. הגיע חמה לחצי הסוכה, אמר לו: מהו שאפרוש עליה סדין? - אמר לו: אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים, שבט יהודה ובנימין העמידו מלכים על פי נביאים. הגיע חמה למרגלותיו של רבי אליעזר, נטל יוחנן סדין ופירש עליה. הפשיל רבי אליעזר טליתו לאחוריו ויצא. לא מפני שהפליגו בדברים, אלא מפני שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם".
מה ראה רבי אליעזר שלא לומר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם, להיות – "בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה" (מסכת אבות ב משנה ח), אך גם אינו מניב טיפה הנובעת מעצמותו הוא? הרי דרך רעיו היתה לחדש מעצמם, כגון רבי אלעזר בן ערך שהיה: (שם) מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר.
ומה פשר אמרותיו של רבי אליעזר אודות מעלותיהם של כל שבט ושבט מישראל?
ומה ראה רבי אליעזר לחלוק בעוז על כל חכמי דורו ועל רבן גמליאל הנשיא, עד שנידוהו? (מסכת בבא מציעא דף נט ע"ב).
אלא שרבן גמליאל נצר לבית דוד, היה רגיל לקנא לכבוד הנשיאות. ראה בקישור זה, ובקישור זה. שכן מאז ימי דוד המלך, כאשר באו – אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה (דברים יב, ט), "נחלה זו ירושלים" (מסכת זבחים דף קיט ע"א) – נאסרו הבמות, ותם עידן אשר: "כל אחד ואחד בונה לו במה לעצמו" (מסכת זבחים דף קטז ע"ב). והמלוכה לא תמוש מבית דוד, עַל כִּסְאוֹ לֹא יֵשֵׁב זָר וְלֹא יִנְחֲלוּ עוֹד אֲחֵרִים אֶת כְּבוֹדוֹ.
ואילו רבי אליעזר אף אמנם שלא רצה להורות הלכה כנגד רוב בנין ורוב מנין חבריו והנהגת הנשיאות, הוא גם לא קיבל עליו את פסקי דעותיהם, בהיותו גדול מהם, והיה כדברי רבו: "מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם" (אבות שם). והיה שובת לעצמו בגליל נפרד, בגליל העליון – וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה (משלי לא, כט).
משום כך התנגד רבי אליעזר לעליה לרגל לכבוד הנשיאות כמו שעשו רב חסדא ורבה בר רב הונא דעיילי בשבתא דרגלא לבי ריש גלותא (מסכת סוכה דף כו ע"א; ודף י ע"א).
ומשום כך הזכיר תוך שתיקתו את המעלה היחודית שבכל שבט ושבט. כל שבט נחשב לעם בפני עצמו על שופטיו ונביאיו, כדברי ה' ליעקב: (בראשית לה, יא) גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ. אין להטמיע ולדרוס את המעלה היחודית שבכל שבט. וְעָשִׂיתָ מִשְׁבְּצֹת זָהָב (שמות כח, יג), וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן (שם יז). כל שבט הוא אבן טובה המאפינת את אופיו, ומשובצת במשבצת הזהב המיועדת אך לו.
וזהו גם ענין המחלוקת הסמוכה.
"חכמים אומרים: אף על פי שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבירו, אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסכת - מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת".
לשיטתם פסק הנשיא מחייב את העם כולו, כי כל ישראל יושבים בסוכה אחת.
"רבי אליעזר אומר: כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו, דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים - משלכם, כך אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, דכתיב חג הסוכת תעשה לך שבעת ימים - משלך".
אסור להנהגה למחוק את יחודו ועצמאותו של כל פרט ושל כל שבט. כל פרט צריך לשבת דוקא בסוכתו הוא. וכל שבט ושבט יש לו יחוד משלו, שופט משלו ונביא משלו.
לעתיד לבוא יבואו לידי ביטוי מלא מעלות כל היחידים, שכשם שכדברי האריז"ל לעתיד לבוא הלכה כבית שמאי, כך תהיה הלכה כרבי אליעזר שהוא מבית שמאי, כדברי הירושלמי. וכאמור בקישור זה.
