סקר
מסכת שבת






 


רש"י / אלכס טל

פורסם במוסף 'שבת', מקור ראשון

  

מאה שבעים ושישה. זהו מספר הדפים במסכת בבא בתרא – יותר מכל מסכת אחרת. העולם חושב אפוא שמדובר במסכת ארוכה במיוחד, אך לא כך הדבר: כמות הטקסט במסכת אינה שונה מהותית מאחיותיה במסכת נזיקין. הסיבה לכמות הדפים הגדולה היא אחרת: בדף כ"ט מסתיים פירוש רש"י למסכת, ומחליפו נכדו ר' שמואל בר' מאיר – הרשב"ם.
מכאן מתחילים דפים שבהם מעט תלמוד והרבה פירוש, תחושה מוזרה מעט ללומדי הדף היומי. הפניית המבט לעבר פנים הדף כבר אינה עניין לשניות מעטות; כמעט כל 'דיבור המתחיל' דורש ריכוז והעמקה באפשרויות פרשניות שונות ובשאלות שיוצרות אפשרויות אלו. המתכונת הרגילה והשגורה של פירוש מצד אחד (רש"י) והעמקה מצד שני (תוספות) מתערערת, וכבר אינך יודע מיהו מה.

ראו למשל את הצורה הגראפית של דף ק"ה ע"ב – מספר המילים של 'הדיבור המתחיל' השני בעמוד הוא 389 מילים! בדפים אלו אנו חשים היטב את חסרונו של רש"י לצידנו. כעת, כשמרגישים את החסר, זו גם הזדמנות טובה לחרוג ממנהגנו ולעסוק מעט בסוגה הספרותית של פרשנות התלמוד, וכמובן ברש"י ובפירושו המלווה אותנו בלימודנו כמעט מיום עומדנו על דעתנו.

 

[א]


מהם התנאים ליצירת פירוש לטקסט? נענה על שאלה זו בציטוט קטע מספרו של י' תא-שמע המנוח, הספרות הפרשנית לתלמוד (ח"א, עמ' 32):

פרשנות תלמוד שיטתית וכתובה, ככל ספרות פרשנית אחרת המתייחסת לטקסט עתיק בעל מעמד מקודש וסמכותי, טעונה שני תנאים יסודיים המנוגדים זה לזה במידה רבה, ואשר בהיעדרם אי אפשר לה שתיווצר: תחושת ריחוק ממשי של זמן, של מרחב ושל לשון מעולמו של המקור ומרקעו הריאלי, ותודעה עמוקה של זיקה תרבותית ודתית רצופה ומחייבת אל העולם הדתי המשתקף בו. הפער, ההולך וגדל עם הזמן, בין שתי תחושות אלו, יוצר חלל ריק המבקש את תיקונו באמצעות פרשנות מאזנת, יעילה ומעדכנת, שתגשר מעליו ותקרב את ההפכים.


אכן, בסוף המאה הי' ובתחילתה של המאה הי"א החלה להיווצר ספרות פרשנית בשלושת המרכזים התורניים החדשים - צפון אפריקה, ספרד ואשכנז, שהחליפו באותה תקופה את המרכז הוותיק של בבל, שירד מגדולתו לאחר מותו של רב האי גאון ב-1038. הסיבות להיווצרות סוגת הפרשנות בכל מקום שונות, כמו גם האווירה התרבותית שבה נוצרה, אך על אף זאת למאמצים ראשונים אלה קווים משותפים רבים. הראשון והחשוב שבהם הוא האופי המשכתב, הפראפרטי שלהם: הפרשן הקדום אינו מפרש קטעים נבחרים בסוגיה, אלא הוא משכתב אותה באופן המבהיר את הבעיות הטמונות בה. דוגמא קיצונית לפירוש מסוג זה הוא פירושו של רב ניסים (990-1060 לערך) מקירואן (צפון מרכז תוניס), שרק שרידים ממנו הגיעו לידינו, ובמידה רבה גם של בן דורו ומקומו ר' חננאל.

גם גאוני בבל כתבו פירושים לתלמוד, אולם רב ההבדל בין אלו לפירושי רב ניסים ור' חננאל; פירושי הגאונים תמיד הוזמנו על ידי הלומדים, שביקשו במכתביהם ביאור ופסיקה לסוגיות ועניינים בתלמוד. הגאונים לא כתבו מיוזמתם פירוש, ועובדה זו נובעת כנראה מהיותו של הלימוד בעיניהם נחלתו של אליטה בעם, ולא חומר הפתוח לכול. על רקע סקירה קצרה זו נפנה לאשכנז, היא גרמניה, שבה למד רש"י ובה ספג את יסודות תלמודו.

 

[ב]


ראשיתו של היישוב היהודי בגרמניה לוטה בערפל. הידיעות המהימנות הראשונות הן מן המאה התשיעית, שבה קארל הגדול יישב (גם) יהודים מאיטליה על גדות הריינוס, כחלק מכיבוש האזור. תולדות היישוב היהודי המאורגן באשכנז מתחילות מן המחצית השנייה של המאה העשירית, וקשורות בעיקר לרבנו גרשום מאור הגולה שחי ופעל במגנצא של ראשית המאה הי"א. רבנו גרשום ייסד במגנצא ישיבה ועמד בראשה, ומבית המדרש הזה ניתן לטוות את קווי הלימוד של אשכנז וצרפת שהתפתחו למימדים מפליאים במהלכן של המאות הבאות, עד לימינו אנו ממש.

רבנו גרשום ידוע בזכות תקנותיו וחרמיו (איסור הביגמיה, קריאת מכתבים ועוד), אולם לענייננו חשובה סוגת הספרות שהתפתחה בבית מדרשו – פירושי מגנצא. מדובר בפירושים על מסכתות התלמוד שנכתבו על ידי תלמידי רבנו גרשום, חלקם כנראה לפניו. פירושים אלו הגיעו לידינו בכתבי יד למספר מסכתות ובמספר גרסאות, וחלקם הודפסו בשולי הדף בדפוס וילנה של האלמנה והאחים ראם. מידת מורכבותם שונה; הפירוש הנדפס לבבא בתרא למשל משוכלל למדי ומביא חילוקי דעות פרשניים שהתעוררו בתוך בית המדרש (בלשון: 'אית דמפרשי', 'לא מפי המורה', 'כך קבלתי אני מר''), ולעומתו פירושי סדר קדשים קצרים ולקוניים למדי. בפירושים אלו אין מתעורר כלל משא ומתן פרשני בעקבות נתונים הבאים מחוץ לסוגיה, וככלל, המפרש אינו מעוניין בהבאת מקבילות ובעימות מקורות שונים מן הספרות התלמודית הקשורים לעניין הנידון. כאחיו הצפון אפריקאיים, פירושי מגנצא פראפרטיים עד כדי ייתור הצורך בקריאת התלמוד עצמו במקרים קיצוניים. מכל אלה ברור כי מטרתו של הפירוש היתה 'לאפשר רכישת הבנה ובקיאות כאחד, ולהקל על הזיכרון', בלשונו של תא-שמע. לדעתו, הפירוש משקף את אופי הלימוד בישיבות האשכנזיות והצפון-אפריקאיות, לימוד הנטול פלפול והעמקה, ועיקרו בקיאות ורכישת הבנה בסיסית טובה למדי של הטקסט התלמודי. קהל היעד של פירושים אלו היה ציבור תלמידי הישיבה, והוא משקף את ההווי בה, ובזה השוני הגדול בינם לבין פירושו של רש"י הנובע מהם.

 

[ג]


ר' שלמה יצחקי – רש"י – נולד ונפטר בטרואה (טרוייש, Troyes; 1040-1105) שבחבל שמפניה בצפון צרפת, אך בצעירותו נדד לגרמניה ולמד שם בישיבתו של ר' גרשום לפני תלמידיו. רש"י פירש כידוע את המקרא, ושימש גם פוסק מרכזי, אך פירושו לתלמוד הוא המעסיק אותנו כעת. מספר עובדות: רש"י פירש בעצמו (כמעט) את כל התלמוד; כחמישים שנה לאחר מותו של רש"י, כבש פירושו את עולם התורה על כל מרכזיו, ודחה מפניו את פירושי רב ניסים ור' חננאל, כמו גם את פירושי מגנצא; מאז הדפסת המסכת הראשונה בשונצינו (בשנת גמר"א, 1484) לא נדפסה מסכת או מהדורת תלמוד ללא רש"י; עד היום, לא יעלה על הדעת לימוד תלמודי כלשהו, בכל מקום ובכל רמה, ללא עיון רציף בפירוש רש"י. מה יש בו בפירוש זה, הגורם לכל אלו ועוד יותר?

ראשית יש להדגיש את היותו של פירוש רש"י לתלמוד ממשיכם של פירושי מגנצא קודמיו. החיבור רציף ועוקב אחרי מהלך הסוגיה, פשטני וממעט בקושיות ותירוצים. מאידך, הפירוש אינו פארפרטי כלל, והוא צמוד בצורה מלאה לטקסט התלמודי על ידי שימוש בציטוט המשפט או המילה הרלוונטית ממנו – 'דיבור המתחיל'. כיום, כשאנו מחזיקים בידינו את דף התלמוד הכולל את הסוגיה ואת הפירוש עליה, אנו מחברים לעיתים ביניהם בצורה שאין טבעית ממנה. אולם יש לזכור כי שלא כבדפוסים, רובם ככולם של כתבי היד התלמודיים אינם כוללים את הפירוש, וזה נמצא, כפי שנכתב על ידי רש"י בעצמו, בקובץ נפרד (מכך נובע כינויו של רש"י בפי בעלי התוספות – ה'קונטרס', מחברת בעלת חמישה [quîntus בלטינית] עלים המקופלת לשניים, באופן היוצר עשרה דפים ועשרים עמודים). בצורה כזאת ברור כי החיבור אינו עומד בפני עצמו, והוא נסמך לחלוטין על טקסט הסוגיה.

פירוש רש"י מקומי כמעט לחלוטין. הוא אינו עוסק במקבילות ממסכתות אחרות כלל, גם כאשר התייחסות אליהן מתבקשת. עובדה זו מלמדת על מטרתו של החיבור – הבנה טובה של הסוגיה בצורה שתעמיד אותה על בסיס מוצק, ובעיקר, תצמיד את הלומד אל הטקסט. בהתאם לכך, על אף היותו של רש"י פוסק בעל שיעור קומה, אין כמעט אזכורים בפירושו לפסיקת ההלכה (בשונה מר' חננאל למשל). שוב, ההלכה אינה מעניינה של הבנת הסוגיה.

רבות מאוד התכונות המיוחדות של הפירוש, ותקצר היריעה מלמנותן, אולם נזכיר עוד את קיצורו, את בהירות לשונו, ואת הדידקטיקה המאפשרת ללומד לעמוד לבדו מול הטקסט ללא צורך במורה. בכך שונה רש"י מכל קודמיו; הפירוש מיועד לכל החפץ בלימוד התלמוד, ולא רק לחוג הפנימי של תלמידי הישיבה. בכך הפך רש"י את התלמוד לנחלת כלל העם, ואת חיבורו לחלק בלתי נפרד ממנו.

רבים מאוד החיבורים והמאמרים שנכתבו על רש"י – כראוי למעמדו בתולדות הספרות היהודית לגווניה. מעט מאלה נזכיר כאן. ספרו של י' תא-שמע, 'הספרות הפרשנית לתלמוד', ח"א, נוגע ישירות לענייננו. א' גרוסמן פרסם לאחרונה מונוגראפיה על רש"י בסדרת 'גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי' של מרכז זלמן שזר, הנסמכת על הפרק המתאים בספרו 'חכמי צרפת הראשונים'. י' פרנקל כתב באמצע שנות השבעים עבודת דוקטור, 'דרכו של רש"י בפירושו לתלמוד הבבלי', חיבור שהודפס בזמנו, ומשמש גם היום אבן פינה במחקר.




 

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר