סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 867
 

"כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו"

סוכה נב ע"א

ישנן כמה דרכים במפרשים להסביר מאמר זה. הרמב"ם בשמונה פרקים הסביר את העניין: שהאיש הישר שאין לו תאוות רעות הוא מעולה במעלתו מהאדם הכשר שיש לו תאוות אלא שהוא כובש אותם. ואומר העקידה: שמשמע מלשון הרמב"ם שכוונתם של חז"ל לומר ש"כל שיצרו גדול מחברו הוא גדול ממנו", כלומר, שמי שהיצר שלו הוא גדול יותר, הוא במעלה יותר גדולה מחברו. אבל העקידה חולק על זה, והוא מסביר: ש"כל הגדול מחברו", פירושו: מי שלבו גדול הצער שלו גדול יותר באפשרות לכבוש את היצר הרע. ואילו החיד"א בפתח עיניים מסביר: שכל הגדול מחברו, כיון שהוא גדול בתורה ובמצוות, הרי הוא תמיד משפיל ומכניע את היצר הרע, ולכן היצר הרע מתגבר ומתחזק, כדי לאבד את הצדיק מן העולם, לכן אצלו היצר הרע גדול יותר, ואילו ה"שב שמעתתא" בהקדמה הביא פירוש מעניין: הרי הכלל הוא, שאדם שיש לו פת בסַלו, אין לו נטיה לתאוה יותר מדי, וכמו שאדם שיש לו בין כה פת בסלו, אינו רעב כל כך, וכך זה בשאר התאוות. אומר השב שמעתתא: כל הגדול מחברו, הרי בפניו כל הדלתות נעולות מלעבור עבירה, ואי אפשר אצלו בשום אופן לעבור על מצוות ה', וא"כ הרי אין לו פת בסלו, כי בשום אופן הוא לא יוכל להשלים את התאוה שהוא מתאוה, ואז יצרו מתגבר עליו, משא"כ הקטן במעלתו שיש לו את האפשרות לעבור באיזה אופן מאופני החטא על המצוות, הרי אדרבא פתו בסלו, ואין היצר תקיף עליו, כך ביאר ה"שב שמעתתא" בהקדמה.

ויש בזה עוד דרכים בספרי חסידות, ומהם שהסבירו שאמנם יש ביצה"ר שני עניינים: האחד, היצר הטבעי, שטבעו של האדם וחומריותו מושכים אותו אל הרע ואל החומר. ויש יצה"ר שהוא מלאך, ובזה הם מסבירים גם שהיצה"ר נדמה להם לצדיקים כהר, שמכיון שאת החומריות שלהם הם הכניעו וזככו לגמרי, ע"כ אדרבה צריך שהיצר המלאך, הוא זה שיהיה גדול יותר כדי שיהיה להם את הבחירה, ויהיה להם שכר על המעשים הטובים שלהם, ולכן להם הוא נדמה כהר, מדובר על היצר הרע, שהקב"ה שוחט אותו, שזה המלאך, ואילו הרשעים כיון שהם מצד טבעם, מתגבר עליהם היצר הרע, ושטופים בחומריות נוטים רק אל הרע, א"כ הרי המלאך אין לו הרבה עבודה אצליהם, אלא הוא יכול להיות כחוט השערה גם כן, וגם כאן, כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, הכוונה, ביחס לצדיק: היצר המלאך הוא הרבה יותר גדול לנסות ולהחטיא אותו, מכיון שמצד החומר הוא זיכך את עצמו על ידי העבודה של תורה ומצוות.

(הרה"ג מיכל זילבר שליט"א)