הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
סוכה כח ע"ב
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כח עמוד ב:
"תנו רבנן: כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד? היו לו כלים נאים - מעלן לסוכה, מצעות נאות - מעלן לסוכה. אוכל ושותה ומטייל בסוכה. מנא הני מילי? דתנו רבנן: +ויקרא כג+ תשבו כעין תדורו. מכאן אמרו: כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד? היו לו כלים נאים - מעלן לסוכה, מצעות נאות - מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה, ומשנן בסוכה..."
מקור זה מפרט את ציווי התורה - 'בסוכות תשבו שבעת ימים'. עיקר העניין שישנה כאן סברא שלשבת פירושו לחיות.
ישנו כמובן מקור מקביל בירושלמי (סוכה ב, י) ושם ישנה הוספה מעניינת.
"כתיב בסוכו' תשבו ואין תשבו אלא תדורו כמה דאת אמר וירשתם אותה וישבתם בה שיהא אוכל בסוכה ומטייל בסוכה ומעלה כליו לסוכה"
הירושלמי אינו מסתפק בסברא אלא מסמיך את התווי למצוות יישוב הארץ. מכאן המקור לדברי הגר"א על הקשר בין מצוות סוכה לבין מצוות יישוב הארץ (בעיקר תעשה ולא מן העשוי), וכן לרעיון של החסידות שישנם שתי מצוות שאדם נכנס אליהם בכל גופו – ארץ ישראל וסוכה
נאמר במשנה (סוכה ג, א, מופיע בגמרא בבלי סוכה כט, ב) לולב הגזול והיבש - פסול..
בדין לולב היבש מביא התלמוד הבבלי (סוכה לא, א)
"תנא: יבש פסול, רבי יהודה מכשיר. אמר רבא: מחלוקת בלולב. דרבנן סברי: מקשינן לולב לאתרוג, מה אתרוג בעי הדר - אף לולב בעי הדר. ורבי יהודה סבר: לא מקשינן לולב לאתרוג, אבל באתרוג דברי הכל הדר בעינן".
תורף הדברים הוא שלולב היבש פסול משום שהוא לא הדר
לעומת זאת התלמוד הירושלמי במקבילה (סוכה ג, א) מעלה טעם אחר - טעם חינוכי:
"יבש פסול. רבי אבין בשם רבי יודה בר פזי: היבש פסול על שם לא המתים יהללו יה".
לפי שיטת הירושלמי ארבעת המינים מסמלים את עבודת השם של האדם שכולה צריכה להתקיים מתוך שמחה וחיות.
