סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"

אם חיישי' לטירחה שלא לצורך ביו"ט

ביצה לג ע"ב


דף לג: ואין מלבנין את הרעפים, מאי קעביד, אמר רבה בב"ח א"ר יוחנן הכא וכו' שצריך לבודקן, ואמרי לה מפני שצריך לחסמן. ופירש"י שכ' דצריך לבודקן, אם יוכלו לקבל ליבונן, הילכך ביו"ט לא, דילמא פקעו ואשתכח דטרח שלא לצורך. וא"ל שצריך לחסמן, להקשותם בהסק ראשון הם מתחזקים ומתקשים וכו' כיון דבהיסק זה נעשה "כלי" אסור, עכ"ל ע"ש. וא"כ מבואר דנחלקו אם חיישי' לטירחה "שלא לצורך" ביו"ט או לא, דרק למ"ד ד"צריך לבודקן" ס"ל דחיישי' לזה אולם למ"ד "דצריך לחסמן" ס"ל דאי"צ לחשוש לזה ולכן צריך לטעם דאסור ללבן הרעפים מדעושה בזה "כלי".
 

(א)

ויעוי' בגמ' לקמן (לד.) ת"ר מולגין את הראש וכו', ואין אופין בפורני חדשה שמא תפחת, ופירש"י דע"י שחדשה היא תפחת ונמצא טורח שלא לצורך, עכ"ל ע"ש. וא"כ מבואר לכאו' להדיא בברייתא כוותיה דמ"ד דחיישי' לטירחה שלא לצורך ביו"ט, וא"כ יל"ע לאידך מ"ד דס"ל דלא חיישי' לזה, הא סתימת הברייתא דחיישי' לזה, וכן יל"ע למ"ד דחיישי' לזה מ"ט לא הביא "סיעתיה" לדבריו מהאי ברייתא דמבואר כוותיה.

וכן צ"ע ברמב"ם, דיעוי' בפ"ג דיו"ט ה"י דפסק כהאי ברייתא דאין אופין בפורני חדשה גזירה שמא תפחת, ואעפ"כ בהי"א שם כ' דאין מלבנין את הרעפים לצלות או לאפות עליהן מפני שמחסמן, והיינו דתפס כאידך לישנא דה"ט דאין מלבנין "מפני שצריך לחסמן" ולא כלישנא "דצריך לבודקן". וכ"כ במג"מ דס"ל לר"מ כאידך לישנא, ומה"ט לא הזכיר הר"מ דאיירי ברעפים "חדשים" כש"כ בגמ' הכא, דס"ל דדוקא לטעם דצריך לבודקן איכא חילוק בין רעפים חדשים לישנים אך למ"ד דצריך לחסמן ס"ל דליכא חילוק בזה, עכ"ד המג"מ. וכן יעו"ש בלח"מ בזה.

וכן יעוי' בפיה"מ לרמב"ם הכא שתפס כוותיה דמ"ד דה"ט דאסור ללבן רעפים לפי שמתחזקות "ונראה כמתקן כלי ביו"ט". אולם יעו"ש שכ' דכ"ז דווקא ברעפים חדשים לפי שנשרפים ומתחזקות וכו' אבל הרעפים והאבנים הישנים מותר ללבנן וכו' ע"ש, ודלא כדסתם בפ"ג שם דסתם רעפים אסור דמשמע דה"ה בישנים, וכש"כ המג"מ והלח"מ לפלפל מ"ט אכן ס"ל לרמב"ם דה"ה בישנים ודלא כדכ' בגמ' הכא דבישנים מותר, וא"כ צ"ע בזה. ושמא חזר בו הר"מ ממש"כ בפיה"מ, וכדרכו בהרבה דוכתי, ויל"ע. ושו"ר בשפ"א הכא שעמד בזה, ע"ש.

אולם ביותר צ"ע, דמדנקט לברייתא דאין אופין בפורני וכו' לכאו' ע"כ דס"ל דחיישי' "לטירחא שלא לצורך" ביו"ט, וא"כ מהו שתפס אח"כ כאידך לישנא דצריך לחסמן, דמדוייק דס"ל דאלמלא שעושה בזה "כלי" אכן מותר ללבנן, הא אכתי בעינן למיחש לטירחא שלא לצורך ביו"ט ודומיא דאוסרים לאפות "בפורני חדשה", ויל"ע.
 

(ב)

אולם נר' דלק"מ, דיעו"ש בר"מ בה"י שכ' וז"ל, אין אופין בפורני וכו' שמא תפחת ותפסיד הלחם וימנע משמחת יו"ט, עכ"ל ע"ש. וא"כ לפי"ז לק"מ, דאכן ס"ל לברייתא וכן לרמב"ם דלא חיישי' לטירחא שלא לצורך שיגע "לריק" וכמ"ד דצריך לחסמן, וכל דאסור לאפות בפורני חדשה ביו"ט ה"ט מדחיישי' שתתקלקל הלחם וימנע משמחת יו"ט ולא משום "למען לא ניגע לריק". וא"כ שפיר ס"ל לרמב"ם דאין אופין וכו' ומאידך ס"ל גבי רעפים דאסור רק מדעושהו "כלי". וכן לפי"ז אתי שפיר למ"ד דצריך לחסמן מהברייתא הנ"ל, דהתם לאו משום טירחא שלא לצורך נגעו בה כ"א משום דחיישי' "שיפסיד הלחם" וכו'. ונר' דהכי הוקשה לרמב"ם ולכן פי' דה"ט דאסור משום פסידא דלחם ולא פי' מדחיישי' לטירחא וכו', ודו"ק. וכן ליכא לפי"ז "סיעתא" למ"ד דצריך לבודקן וכו' מהברייתא הנ"ל, ודו"ק.

אולם כ"ז לרמב"ם דס"ל דה"ט דאין אופין וכו' שיפסיד הלחם, אולם רש"י ס"ל דה"ט דחיישי' שיטרח "שלא לצורך", וכ"כ המאירי הכא בד"ה מסיקין ואופין בפורני וכו' ע"ש, וא"כ לפי"ז עדיין יל"ע למ"ד דצריך לחסמן דס"ל דלא איכפת ליה שיטרח שלא לצורך, וה"ט דכיון דהוי ספק אם יועיל ליו"ט אי"צ להימנע מלעשותו ביו"ט, הא מהברייתא דאין אופין בפורני "חדשה" מוכח דחיישי' לזה ואסור כל כה"ג. ושו"ר במאירי שם דעמד בזה וז"ל, מסיקין ואופין בפורני וכו' ואין אופין בפורני "חדשה" וכו' "ונמצא טורח שלא לצורך". ואפי' למי שמתיר מלאכת יו"ט על הספק, בדבר שחששתו קרובה ומצויה כ"כ לא התירו. וי"מ (הרמב"ם) שמא תפחת וכו' ונמצא "מפסידו", עכ"ל המאירי יעו"ש.

וא"כ לפי"ז הכל אתי שפיר, דדוקא גבי רעפים "חדשים" ס"ל דלא חיישי' לטירחא "שלא לצורך" מדאינו "מצוי" שיפקע ואסור רק מדעושה כלי, ומשא"כ בפורני "חדשה" דמצוי שיפקע חיישי' לזה ואסור, ודו"ק. וכן יעוי' בשיטמ"ק שכ' בזה"ל, הא דאמרי' לעיל ואין אופין בפורני חדשה שמא תיפחת, איכא למידק אמאי לא מוכיחין לעיל מהכא "דמחזקין ריעותא", וי"ל דאפשר דהוי משום דמיירי הכא בשרגילה ליפחת, עכ"ל יעו"ש. וא"כ מבואר כש"כ המאירי, ודו"ק.
 

(ג)

והנה יל"ע מהו יסוד פלוגתתן דהני אמוראים אם חיישי' שיטרח ויעשה מלאכה ביו"ט "שלא לצורך". ויל"פ דנחלקו בפלוגתת רבנן ור' יהודה לעיל (כח:) דתניא אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ר' יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש, מ"ט דת"ק, אמר קרא הוא לבדו יעשה לכם "הוא" ולא "מכשיריו", ור' יהודה אמר קרא "לכם" לכל "צרכיכם" יעו"ש.

וא"כ י"ל דזהו יסוד פלוגתתן הכא, דלמ"ד דמותר לטרוח גם כשאיכא "ספק" דהוי "לריק" ס"ל כוותיה דר' יהודה דגם "מכשירי" אוכל נפש הותר, והיינו דדרשי' לכם לכל צרכיכם" וע"כ דגם במקום ספק תועלת מותר שכן הוי א' מצרכי בנ"א להשתדל גם עבור "הספק". ומשא"כ המ"ד דס"ל דאסור לטרוח עבור זה ס"ל כוותיה דרבנן דמכשירי או"נ אסור ביו"ט כנדרש מדכ' "הוא" לבדו, וע"כ דגם במקום ספק אסור דרק האוכל נפש בעצמו הותר דהוי ודאי תועלת ליו"ט ולא מידי דספיקא, והבן בס"ד.
ובאמת יעוי' ברמב"ם בר"ה יו"ט (פ"א ה"ח) דפסק כוותיה דר' יהודה דמכשירי או"נ מותר ביו"ט יעו"ש, ובהג"מ (אות ה') בזה, ומאידך בפ"ג שם לקמן ה"י והי"א ס"ל כוותיה דמ"ד דלא חיישי' "לטירחא שלא לצורך" ביו"ט, וכש"נ, וה"ט י"ל דמדס"ל כר' יהודה לקולא גבי או"נ, ע"כ דס"ל לקולא גם גבי חשש טירחא שלא לצורך, וכש"נ בס"ד. וה"נ מבואר בשו"ע הכי, דס"ל בריש יו"ט (סי' תצה' ס"א) כוותיה דר' יהודה דמכשירי או"נ מותר, ומאידך ס"ל שם (סי' תקח') כוותיה דמ"ד דאין מלבנין וכו' "מפני שמחסמן" יעו"ש, והיינו דלא חיישי' לטירחא שלא לצורך, והוא כש"נ.
 

(ד)

אמנם יעוי' ב"מרדכי" הכא (אות תרצד') שכ' בזה"ל, ואם בשביל לאפות מותר, כתב רבינו "אבי העזרי" דהך ברייתא ר' יהודה היא דשרי "מכשירי" אוכל נפש שא"א לעשות מערב יו"ט, והכי הלכתא, עכ"ל המרדכי יעו"ש. ומאידך יעוי' במרדכי בחולין ס"פ כיסוי הדם (אות תרנח') שכ' בזה"ל, ועוד שאלו אם יכול למול "בשבת" אדם שלא מל מעולם, מי חיישי' שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת או לא, והשיב, דודאי לא ימול, מדאמרי' בביצה גבי קדרה חדשה מפני שצריך לבודקו, עכ"ל ה"מרדכי" יעו"ש. ומבואר א"כ דס"ל כאידך מ"ד דחיישי' לקלקול ולא כמ"ד דאסור רק מדעושה "כלי". ואע"פ דס"ל כוותיה דר' יהודה דגם "מכשירי" אוכל נפש מותר ביו"ט. וע"כ דלדידיה א"א לפ' דזהו יסוד פלוגתתם דהני אמוראים אם "מכשירי" או"נ מותר או לא. ורק בדעת הרמב"ם והשו"ע אפ"ל כן, ודו"ק.

אולם גם בשו"ע יל"ע בזה, דיעוי' בשו"ע בה' מילה ביור"ד (סימן רסו' ס"ז) דפסק כוותיה דהמרדכי הנ"ל, דאדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל וכו', ע"ש. והיינו דס"ל דהעיקר כוותיה דמ"ד דחיישי' לקלקול וכו'. ומאידך קי"ל בשו"ע שם כוותיה דר' יהודה דגם מכשירים מותרים, וע"כ דא"א כש"כ בדעת השו"ע דזהו יסוד פלוגתתם דהני אמוראי.
 

(ה)

אולם יל"ע בשו"ע בדהביא למרדכי הנ"ל גבי מילה, דע"כ דס"ל כוותיה דמ"ד דצריך לבודקן, הא בה' יו"ט ס"ל לשו"ע שם (סימן תקז' ס"א), וכ"כ שם (סימן תקח' ס"א) לקולא כמ"ד דצריך לחסמן ולא חיישי' לטירחא שלא לצורך כ"א לעשיית "כלי" ותו לא, ע"ש. וצ"ע דלכאו' סתרי אהדדי.

וכן יעוי' בשו"ת "חות יאיר" (סימן קנח') שהק' סתירה בשו"ע בדהביא למרדכי הנ"ל בה' מילה דחיישי' "לקלקול", הא בה' יו"ט (סימן תצח' ס"ח) ס"ל כוותיה דמ"ד "דצריך לחסמן" ולא חיישי' לקלקול. וע"ש מש"כ ליישב ע"ז. וכן יעוי' הכא בשפ"א בזה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר