הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"תנן"-"תניא" [משנה וברייתא]
סוכה כג ע"ב
דתניא: הלוקח יין מבין הכותים, אומר: שני לוגין שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה, עשרה מעשר ראשון, תשעה מעשר שני, ומיחל ושותה מיד, דברי רבי מאיר. .
1.
הריטב"א גורס "דתנן".
חידושי הריטב"א מסכת סוכה דף כג עמוד ב:
ומי אמר אביי דרבי מאיר חייש למיתה וכו' עד אמר אביי ל"ק הא רבי מאיר דלא חייש למיתה כו'
הכי גרסינן דתנן הלוקח יין וכו'. ומשנה היא במסכת דמאי,
אלא שלא שנינו שם מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה
אלא סתמא כרבי מאיר,
אלא שכל ברייתא שיש לה עיקר במשנה בקצת אמרינן עלה בתלמודא דתנן, וכדפרישנא בשמעתא קמייתא דבבא בתרא.
2.
בהמשך לריטב"א הנ"ל ראה מה שכתבנו על מסכת מעילה דף כב:
3.
מהביטוי "תנן" משמע שמדובר במשנה, ולמעשה מדובר בברייתא כי אין משנה כזאת [ראה ב"מתיבתא", הערה ב, שמביא מהתוס' במסכת חולין דף יד עמוד א, שאין לגרוס "דתנן"]. ואילו הרמב"ן והרשב"א סוברים שאם עיקר דברי הברייתא מבוססים על דברי משנה הרי שציטוט הברייתא נפתח בביטוי "דתנן" ולא "דתניא".
4.
חידושי הרמב"ן מסכת חולין דף יד עמוד א:
ה"ג דתנן הלוקח יין מבין הכותיים. ולאו מתני' היא כולה אלא בריתא היא, דבמתני' לא מסיים בה דברי ר' מאיר ור' יהודה ור' שמעון ור' יוסי, ומיהו אורחא דתלמודא בהכי דכל בריתא דאית לה עיקר במשנה אמרינן עלה דתנן.
5.
הסבר:
משנה מסכת דמאי פרק ז משנה ד:
[ד] הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ועשרה מעשר ותשעה מעשר שני מחל ושותה:
המשנה זהה למשנה שמובאת ב"דתנן..." בסוגייתנו. משנתנו [או הברייתא] זהה לרישא של דברי רבי מאיר, ובמשנתנו [בברייתא] מתווספת המחלוקת של שאר התנאים על רבי מאיר.
6.
ונראה לומר: שברייתא כזאת "נוצרה" במקורה כהמשך וכהשלמה ישירה למשנה מסויימת ולא נאמרה בפני עצמה – ולכן היא מוגדרת כ"תנן" [כמשנה].
7.
ולכאורה יש לשאול: מה החשיבות בהבחנה בין משנה לברייתא? ונראה לומר: כאשר מקשים על סתירה בין משנה לברייתא הקושי הוא באופן שנצטרך להכריע כאחד מהם להלכה [ובדרך כלל יש עדיפות לנאמר במשנה]. ואילו כשמקשים בין משנה למשנה אחרת הרי שעיקר הקושי הוא על רבי יהודה הנשיא, כיצד כתב שתי משניות סותרות, ובמקרה כזה יש למצוא תרוץ ענייני כדי ליישב את הסתירה, ואין להסתפק בתרוץ "טכני" [תרוץ טכני, כגון, "משנה" מול "ברייתא"].
8.
ויש להוסיף: דברי הרמב"ן כנראה מתאימים רק למקרים שבהם הקטע המצוטט בגמרא ונראה כברייתא זהה לדעת רבי מאיר במשנה, ונראה להסביר שרבי יהודה הנשיא אמנם נתן "מעמד" שווה לברייתא כמו למשנה, אבל הוא סתם את המשנה עצמה כרבי מאיר כדי לפסוק כמותו למרות שבברייתא [שהיא למעשה המשנה ה"מקורית"] חולקים עליו שלושת חבריו. לפי זה מובן מדוע התוס' מבהיר בסוגייתנו שקושיית ריש לקיש היא דווקא מדברי רבי מאיר.
9.
ויש לזה משמעות רחבה מאד, שהרי כעיקרון הכלל הוא שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר וכן הלכה כרבי יוסי נגד רבי מאיר אולם בין רבי שמעון לרבי מאיר אין כלל כללי שקובע כמי ההלכה.
