טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

בפיל קשור כולי עלמא לא פליגי – פיל

 

"עשאה לבהמה דופן לסוכה. רבי מאיר פוסל ורבי יהודה מכשיר. שהיה רבי מאיר אומר: כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו לא דופן לסוכה, ולא לחי למבוי, ולא פסין לביראות, ולא גולל לקבר. משום רבי יוסי הגלילי אמרו: אף אין כותבין עליו גיטי נשים. מאי טעמא דרבי מאיר? אביי אמר: שמא תמות. רבי זירא אמר: שמא תברח. בפיל קשור כולי עלמא לא פליגי, דאי נמי מיית יש בנבלתו עשרה. כי פליגי בפיל שאינו קשור. למאן דאמר שמא תמות לא חיישינן, למאן דאמר גזרה שמא תברח חיישינן" (סוכה, כג ע"א).

פירוש: עֲשָׂאָהּ לַבְּהֵמָה כדּוֹפֶן לַסּוּכָּה, לא שהעמיד את הסוכה כולה על גבי הבהמה אלא קשר בהמה שתשמש דופן לסוכה ר' מֵאִיר פּוֹסֵל וְר' יְהוּדָה מַכְשִׁיר. שֶׁהָיָה ר' מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים, אֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ לֹא דּוֹפֶן לַסּוּכָּה, וְלֹא לֶחִי שמתקינים בצד פתחי הַמָּבוֹי להכשירו לטלטל בו בשבת, וְלֹא פַּסִּין (כעין עמודים) שעושים מסביב לַבֵּירָאוֹת (בורות המים השייכות לציבור), כדי לעשות את מקומם כרשות היחיד ולהתיר לשאוב מהם בשבת, וְלֹא גּוֹלֵל (כיסוי) לַקֶּבֶר. מִשּׁוּם ר' יוֹסֵי הַגְּלִילִי אָמְרוּ: אַף אֵין כּוֹתְבִין עָלָיו על בעל חיים גִּיטֵּי נָשִׁים. ושואלים: מַאי טַעְמֵיהּ [מה טעמו] של ר' מֵאִיר הפוסל דבר שיש בו רוח חיים מלשמש כמחיצה בכל ענין הדורש מחיצה? אַבַּיֵי אָמַר: הטעם הוא שֶׁמָּא תָּמוּת הבהמה, ונמצא שאין דופן לסוכה. וְר' זֵירָא אָמַר: יש לחשוש שֶׁמָּא תִּבְרַח. ומסבירים את ההבדל בטעמי ההלכה לעניינים שונים; אם עשה דופן זו בְּפִיל קָשׁוּר, כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי [הכל אינם חלוקים] שכשרה, דְּאִי נַמִי מָיִית [שאם גם כן ימות] ויפול יֵשׁ אף בְּנִבְלָתוֹ גּוֹבַהּ עֲשָׂרָה טפחים שיכולים להיחשב כמחיצה לכל ענין (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

 
שם עברי: פיל אסייתי    שם באנגלית:  Asian Elephant    שם מדעי:  Elephas maximus

שם נרדף במקורות:  פילא


נושא מרכזי:  "מותר הפיל מן הגמל" 

 

לריכוז נושאים וקישוריות על הפיל הקש/י כאן.

בדרך כלל משמש הגמל כ"שחקן", למעשה או כסמל, בהתרחשויות בהן דרושה השתתפותו של בעל חיים גבוה במיוחד (ראו סכום מקורות במאמר "בראש האילן או על גבי גמל כשרה"). אמנם חז"ל הכירו גם את הפיל, שגבהו עולה על של הגמל ומגיע ל – 3.5 מ', אך כנראה היה נדיר ופחות קשור לחיי היום יום. משום כך המפגש עם הפיל היה כרוך בברכה: "רואה פיל קוף וקפוף אומר ברוך משנה את הבריות" (ברכות, נח ע"ב). את הפיל אנו פוגשים בשתי סוגיות המתייחסות לתכונות בהן הוא עולה בעליל על הגמל:
 

רוחב גוף

סוגייתנו דנה באפשרות להשתמש בגופו של בעל חיים כדופן לסוכה. אמנם גבהו של גמל עומד גדול מעשרה טפחים (יותר מ- 2 מ'), ולכאורה ניתן היה לדון בו, אך לאור כך שהסוגיה עוסקת גם בבעל חיים מת אין הוא עונה לתנאי זה. בדרך כלל בעל חיים מת שוכב על צידו ובמצב זה רוחבו של גמל נופל מעשרה טפחים (לדעת החזון איש 96 ס"מ ולגר"ח נאה 80 ס"מ). בניגוד לגמל הרי שרוחבו של הפיל עולה על עשרה טפחים וכדברי הגמרא: "... דאי נמי מיית יש בנבלתו עשרה".
 

משקל

מאפיין נוסף המייחד את הפיל בהשוואה לגמל הוא משקלו. משקל הגמל החד דבשתי הוא 300-600 ק"ג ואילו משקל הפיל האסיאתי מגיע לכ- 3.5 טון. הבדל מובהק זה מסביר מדוע מקשה רב יוסף על רבי שמעון דווקא מאופן קניין פיל: "...מתקיף לה רב יוסף: אלא מעתה, פיל לרבי שמעון במה יקנה?" (קידושין, כה ע"ב). מפרש שם רש"י: "במה יקנה - שאי אפשר להגביהו". הפיל מהווה דוגמה קיצונית לבעל חיים כבד ומכאן נובעת השאלה על רבי שמעון שסבר שבהמה גסה נקנית בהגבהה.
 



		פיל אסייתי          צילם: מויש יאול

 

פיל שוכב – השווה את רוחבו לגובה המטפל

 

הרחבה 

הפילים שייכים לסדרת בעלי החדק שאליה השתייכה גם הממותה שנכחדה. כיום חיים שלושה מיני פילים: הפיל האסייתי שהוא הפיל שהגיע לאזורנו ושני מיני פילים אפריקאים: פיל הסוואנה האפריקני ופיל היער האפריקני. בעבר היה באפריקה מין נוסף שהיה קטן אף יותר מהמין האסייתי ושימש כפיל מלחמה בצבאו של חניבעל. הפיל שהיה מוכר באזורנו בסמוך לתקופת האמוראים הוא כנראה הפיל האסייתי. פיל זה שונה מהפיל האפריקני בכמה פרטים שבעזרתם ניתן לזהותו בציורים ופסיפסים.

הפיל האפריקני גדול בהרבה מהפיל האסייתי ומשקלו של זכר בוגר עשוי להגיע לעשרה טון לעומת משקל של חמשה טון בפיל האסייתי. בקצה החדק של הפיל האפריקני שני זיזים, זה מול זה, כמעין אצבעות, ואילו לפיל האסייתי יש רק זיז אחד בקצה החדק. אפרכסות האוזניים של הפיל האפריקני גדולות מאלו של האסייתי כנראה בהתאמה לחום הגבוה יותר באפריקה והשימוש באפרכסות על מנת להיפטר מעודפי חום. הבדל נוסף הוא העדר חטי שנהב אצל נקבת הפיל האסייתי.


 

פיל אסייתי - פסיפס הציפורים בקיסריה  - מהתקופה הביזנטית        צילם: יגאל מורג       לגלריה של יגאל
 

 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]

ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

1. ו חשון תשפ"ד 14:24 בתקופת הדיון לא היו פילים נפוצים באזור. אם בכלל היה פיל אחד ברחבי ישראל | איל מורג

   ראשית המאמר מעניין ומחכים רק הערה קטנה בשוליים הסלאוקים שהשתמשו בפילי מלחמה כבר נעלמו. הקשר הרומאי לכוון המזרח והפרתים לא היה טוב במיוחד והרומאים לא השתמשו בפילי מלחמה. לא זכור לי גן חיות בארץ ישראל כך שאם בכלל פעם בכמה שנים עבר כאן איזה פיל זה היה מקרה נדיר. כך המשפט "הפיל שהיה נפוץ באזורנו בסמוך לתקופת האמוראים" איננו נכון.

2. ח חשון תשפ"ד 11:44 הפיל המוכר באזורנו | משה רענן

   תודה רבה על ההערה. לאורה הוחלפה במאמר זה המילה "נפוץ" ב"מוכר". השימוש בפועל "נפוץ" בהקשר הנוכחי לא מוצלח כפי שניתן ללמוד מסופו של מאמר אחר שעסק בפיל ("פילי לא שכיחי"). ראו כאן.

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)