מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם מותר להביא עצמו לידי ביטול מצ"ע באונס
ביצה ב ע"א
דף ב. השוחט חיה ועוף ביו"ט בש"א וכו' וב"ה אומרים לא ישחוט אא"כ היה לו עפר מוכן מבעו"י וכו'. והכי קי"ל ברמב"ם ברפ"ג דיו"ט ה"א, ובטושו"ע ה' יו"ט (סי' תצח' סי"ד) ע"ש.
וכן יעוי' בטושו"ע ביור"ד ה' שחיטה (סי' כח' סכ"א) שכ' דמי שאין לו עפר לכסות לא ישחוט יעו"ש, ובבי' הגר"א ציין גם למשנה הכא. וכן יעוי' בגמ' לקמן (ח.) דלא מיבעיא חיה דטעונה כיסוי דלא ישחוט אם לא יוכל לכסותו אלא אפי' כוי דהוי ספק אם טעונה כיסוי הדם לא ישחוט אם לא יוכל לכסות דמו יעו"ש, ומבואר כנ"ל.
(א)
והנה יעוי' בגליון מהרש"א ביור"ד שם שהקשה בזה"ל, צע"ק ממ"ש בט"ז ובמג"א בשו"ע או"ח (סי' יג') בשם המרדכי [שכ' בשם ר"י] דכיון דלא אמרה תורה לא תלבש בלא ציצית מש"ה בשבת דא"א להטיל בו שרי ללבשו בלא ציצית וכו', ולהט"ז שם משמע גם מדרבנן שרי [אך למג"א ס"ל דמדרבנן אסור, וכן נר' דס"ל לפמ"ג (והובא בפ"ת בר"ה מזוזה ביור"ד סי' רפה' ס"א) דמדרבנן עכ"פ אסור ע"ש], ולכאו' ה"ה בחול כשא"א לו להשיג ציצית וכו' [וכש"כ הפמ"ג והמג"א שם] עכ"ל ע"ש. וכן יעוי' בעונג יו"ט או"ח (סימן א') שהק' כן ע"ש. וכן יעוי' בספר "עמק יהושע" [להגר"א חריף ז"ל מסלונים] (סימן ב') שהק' כוותייהו ע"ש, והובא ב"הר צבי" או"ח (סימן טז') ע"ש.
(ב)
אולם נראה ליישב, דדוקא בכיסוי הדם מתבטל מצוה, שכן אם ישחט לחיה ביו"ט או שישחט בזמן שאין לו עפר לכסות לא יקיים למצ"ע דכיסוי הדם ומשא"כ אם ימתין לשחוט אחר יו"ט או כשיוכל לכסות דמו יקיים המצוה, ולכן אסור לו לשחוט אז דעי"ז יפסיד מצ"ע מה"ת. ומשא"כ בציצית דאפי' שכן אפי' אם אכן יוריד מעצמו הבגד דד' כנפות בשבת אכתי לא ירויח שום "מצוה", דהא אין לו בגד עם ציצית ואפי' אם יש לו בגד עם ציצית מ"מ מה שלובש לבגד בלי הציצית אינו מעכב כלל שיקיים המצוה ולא "מפסיד" בלבישתו כלום, וכיון דאסור לו להטיל בו ציצית בשבת או בחול שאין בידו ואנוס מלהטיל בו ציצית א"כ שוב אין סיבה להורידו, ומשא"כ בכיסוי הדם דע"י השחיטה בעת הזאת "מפסיד מצוה" ולכן רק זה אסור, והבן בס"ד.
ולפי"ז נראה דאם רוצה לשחוט החיה דוקא ביו"ט וכגון שרוצה לקיים בזה מצות "ושמחת בחגך" באכילת בשר [וכבפסחים (סח:) ושם (קט.) וברמב"ם בפ"ו דיו"ט הי"ז והי"ח ע"ש] ואחר יו"ט לא ישחוט כלל דרק לכבוד יו"ט חפץ לשחוט ותו לא [ועכ"פ אין בדעתו לשחוט אח"כ, ואפי' אם בסוף יחזור בו] דיוכל לשחוט ביו"ט, דהא בכה"ג דמי ממש לציצית, שכן אם ימנע ולא ישחוט אכתי לא יקיים אח"כ מצוה דכיסוי הדם דהא לא ישחוט אח"כ בחול כלל ולא יבוא לקיים מצות כה"ד וא"כ אין סיבה למונעו מלשחוט, ודוקא כשימנע מלשחוט ביו"ט וישחט אח"כ אסור לו לשחוט ביו"ט דבזה יפסיד המצוה, ודו"ק בזה.
(ג)
ויעוי' ב"אבי עזרי" בס"ה שחיטה (פי"ד ה"א) שהביא לשיטת הבה"ג, והרא"ש, והרשב"א, והרמ"א, דס"ל שכיסוי הדם הוא מדיני השחיטה וממצותיה לשחוט ולכסות את דמה, והכסוי הוא גמר המצוה וכו' ע"ש. ועפי"ז כתב מרן ז"ל ליישב קו' הגליון מהרש"א, דלכן אם אין לו עפר או דהוי ביו"ט אסור לו לשחוט שכן אם ישחוט אז הרי שוחט "שלא כתיקונה" בקיום המצוה של השחיטה ולכן דוקא בזה אסרו דהא עושה מצוה "שלא כתיקונה", [ונמצא שאוכל בשר שלא "נשחט" כראוי] ומשא"כ בציצית מותר לילך עם בגד בלי ציצית דהא אנוס הוא ופטור מן המצוה וכו' עכ"ד יעו"ש. אולם נראה דאישתמיטתיה דרש"י ג"כ כתב כן להדיא ד"הכיסוי" הוי "גמר המצוה" דשחיטה, דיעוי' ברש"י (ז:) דכ' בזה"ל, הא לא קשיא, וכו' והכי קאמר לא יגמור מעשה השחיטה דהיינו הכסוי עכ"ל יעו"ש, ומבואר כנ"ל, וכש"כ הבה"ג ועוד. וכן יעו"ש במהרצ"ח דהעיר כן על הט"ז שדן בזה ולא הביא לרש"י הנ"ל.
ועכ"פ נמצא לפי"ד דדוקא כשהוי מצוה שלא כתיקונה צריך להמנע מזה, אך בעלמא ליכא איסור להביא עצמו לביטול איזה מצוה "באונס", ודו"ק. אולם מאידך למש"כ לעיל לחלק בזה נמצא, דאסור להכניס עצמו למצב של אונס ויפסיד מצוה, ואפי' אם אינו עושה מעשה או איזה מצוה שלא כתיקונה ג"כ אסור, וכדאשכחן בכיסוי הדם, ומשא"כ בציצית דאי"צ לפושטו דהא לא "מתבטל" שום מצוה עי"ז, ודו"ק. וכן נמצא לפי"ד מרן ז"ל, דאף אם ימנע מלשוחטו ולא יקיים המצוה אח"כ וכגון שאין בדעתו לשחוט אלא ליו"ט ואח"כ לא ישחוט כלל, דג"כ אסור לשוחטו ביו"ט ואע"פ שלא יקיים ע"י "מניעתו" למצוה, דהא אכתי עושה מצוה "שלא בשלימות", ויאכל בשר של נשחט כדבעי, ומשא"כ למש"נ לעיל נר' דבכה"ג שימנע מלשוחטו אח"כ שפיר יכול לשוחטו ביו"ט אע"פ שלא יכסה לדמו, ודו"ק.
ועתה הראוני לקה"י בב"ב (סי' יוד) שדן אם ה"אנוס" פטור לגמרי מהמצוה או לא, ואח"כ כתב בד"ה ולענ"ד הדבר נכון וכו' ליישב קו' הג' מהרש"א ממש כדכתבנו אות באות יעו"ש, ובש"כ. ואח"כ הביא לדברי הרשב"א בתוה"ב בב"א ש"ה [דהמה מקור הטושו"ע ביור"ד שם כש"כ הב"י והב"ח שם] דמשמע דס"ל דאף אם לא יקיים ע"י שימנע מהריגת העוף למצות כיסוי הדם ג"כ יש להמנע מזה, ומזה משמע דלא כהמרדכי דס"ל דבכה"ג מותר לכתחילה לעשותו, ויעו"ש שפלפל בזה בטוטו"ד.
(ד)
ויעוי' בקוב"ש ברפ"ק דכתובות (אות יב') דהוכיח מהגמ' שם דמותר לאדם להכניס את עצמו לעבור על עבירה ב"אונס" מהא דתיבעל אח"כ להגמון יעו"ש בזה, אולם יל"ע מהגמ' הכא דמבואר דאסור להביא עצמו למצב כזה, ואם אסור להביא עצמו לאונס שיבטל מצוה מה"ת נר' דאף אסור להביא עצמו לאונס שיעבור עבירה, ויל"ע. והיינו למש"כ לחלק בין ציצית לכיסוי הדם, וכש"כ הקה"י. אולם לאבי עזרי לק"מ, די"ל דאכן ליכא איסור להביא עצמו למצב כזה, ודוקא בכיסוי הדם אסור שכן אם לא יכסה עושה מצוה שלא בשלימות, ודו"ק.
ואפשר דשאני התם באשה הנאנסת דעוסקת בדבר מצוה דפו"ר ונישואין, דהא כל מה שהיה ההגמון בועל תחילה מדעמדה "להינשא" כדת משה וישראל, ועל כן לא אסרוהו, ואף לפי"ד הר"ן ברפ"ב דקידושין דאינה מצווה האשה ע"ז מ"מ מסייעת היא לבעלה לקיים הני מצות דפו"ר ועונה ונישואי אשה [דס"ל לרמב"ם דמצוה בפנ"ע הוי], דבמקום שמקיימים בזה מצוה אין לחוש שמא יבוא עי"ז לעבור על עבירה באונס, והיינו דמה"ת י"ל דאי"צ להמנע מלבוא למצב של "אונס" דהתורה לא דיברה לאנוסים כלל ואף ל"צ להמנע מלבוא לזה אך רבנן אסרו לבוא לזה שלא ימשכו אחר עבירות דמתוך אונס יכול לבוא להכשל בזה אח"כ במזיד מדטעם "טעם" עבירה וכו' [ועי' ברכות (ה:)], אך במקום שעי"ז יתבטל מצוה לא אסרוהו כלל, ואדרבה יקיים המצוה ואפי' אם עי"ז יבוא לעשות עבירה באונס. ועוד י"ל דשאני התם דהוי "ברי ושמא" וברי ושמא ברי עדיף, דודאי תעסוק ותקיים האשה ובעלה תרי מצ"ע מה"ת וספק אם תבוא למצב של אונס דיתכן שלא תבעל בסוף ע"י ההגמון וא"כ אף במקום כזה לא גזרו רבנן, ודו"ק.
ונראה דאף למש"כ לחלק בזה, מ"מ אכתי ליכא שום ראיה מהכא ומהשו"ע באו"ח ויור"ד שם דאין להביא עצמו למצב כזה, די"ל כנ"ל דדוקא בכיסוי הדם ד"עושה מעשה" שלא בשלימות אסור, וכש"כ כמה ראשונים שם [רש"י והרא"ש והבה"ג והרשב"א, וכמדוייק ברמב"ם בה' ברכות] דהוי "גמר מצוה", ודו"ק בזה. וכן מכתובות שם ליכא שום ראיה דמותר להכניס עצמו לזה, דשאני התם דהוי במקום ב' מצ"ע מדאורייתא, וכן הוי "ברי ושמא" וכש"נ בס"ד.
