פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"

"כי עביד ליה דירת קבע"
סכך העתיד להתעופף ברוח - מותר לקושרו?

סוכה ב ע"א

בימים עברו עמדו יהודים וסיככו את סוכתם בנסרי עץ, או בענפי דקל, הוסיפו עוד ועוד נסרים וענפים עד שהסוכה תהיה מסוככת כהלכתה. השנים עברו וההמצאות השתכללו, ובעשרים השנים האחרונות התחדשה המחצלת לסיכוך. גדולי הפוסקים נדרשו לשאלת הכשרה של המחצלת, שכן כמבואר במסכתנו (להלן יט, ב) מחצלת הנעשית לשכיבה, מקבלת טומאה ופסולה לסכך בה. אשר על כן נשלחו משגיחים לפקח על הכנת המחצלות - אי שם בכפרים הנידחים שבערבות אפריקה, על מנת לוודא שהן אכן מוכנות לסיכוך ולא לישיבה (וכמו כן לבדוק שהחוטים המחברים אותן אינן מקבלים טומאה וכשרים לסיכוך בעצמם, על מנת שלא יהיה מעמיד המקבל טומאה).

המחצלות התבררו כהמצאה נוחה מאוד, עד שהגיעו הרוחות והעיפו למרחקים את המחצלות העומדות בראש הסוכה. ביקשו איפוא בעלי הסוכות לקשור את המחצלות, אלא שאז התעוררו כמה שאלות הלכתיות בענין:

א. האם מותר בכלל לקשור את הסכך?
ב. האם אפשר לקשור את המחצלת בחוטים שאינם ראויים לסיכוך? או שיש לזה דין מעמיד הפוסל בסוכה.

ואכן, ראשון להעיר בנידון היה מרן הגאון רבי ישראל יעקב פישר (שו"ת 'אבן ישראל' ח, מד) המציין, כי "יש להעיר בענין המחצלת דיש אנשים שקושרים המחצלת לסוכה בכדי שלא תיפול על ידי הרוח ויש לחוש למה שכתב המגן אברהם (תרכז, ב) בשם האגודה בשם התוספות שהסכך צריך להיות דבר המטלטל ולא קבוע וכן הוא בתוספות בסוכה (ב, א ד"ה כי עביד) דתמהו והלא יכול לקבוע הנסרים במסמרים שלא ירדו גשמים בסוכה. ותירצו דנהי שלא חיישינן בדפנות אי עביד להו קבע, מכל מקום בסככה שעיקר הסוכה על שם הסכך לא מתכשרא עד דעביד לה עראי".

והיינו שכפי המבואר בתוספות בסוגייתנו, אסור לחבר את הסכך במסמרים משום שאז הוא כדירת קבע ולפי זה אסור לחבר את הסכך בכל אופן שהוא. והגרי"י פישר מסיק כי אכן "לדינא צריך לחוש לדעת התוספות והאגודה ולא לקשור את המחצלת להדפנות דבעינן שהסכך יוכל ליטלטל. ושמעתי עצה לזה שקושרין קורה בצידי המחצלת ומורידין הקורה לצד הדפנות של הסוכה וזה מכביד על המחצלת שלא תיפול על ידי הרוח, ונכון".

אמנם, יש לציין כי דעה זו של הגרי"י פישר, היא דעה יחידאה בין פוסקי דורנו. וכמבואר ב'פסקי תשובות' (תרכט, 62) מאת הגאון רבי שמחה רבינוביץ שליט"א (אשר הנהיר לנו פנים בהלכה זו - תשו"ח לו), שיש חילוק בין קובע את הסכך במסמרים לבין קושרו בחוטים ובמעמיד שאינו מקבל טומאה - שזה דבר קל ואין הדרך לעשות כן בדירת קבע, ועל כן אינו שייך לגזירת תקרה.

נציין ונוסיף עוד כי לדעת הפסקי תשובות, סכך שאילו לא קושרים אותו לסוכה אינו מחזיק אלא עף בכל רוח מצויה (כשההגדרות לרוח מצויה משתנות ממקום למקום לפי דרך הרוחות בו. ואשר על כן בשכונות בעיר רבות ברחבי עיר הקודש ירושלים, השוכנות על צלע הר ושהרוחות בהן מצויות תדיר, הרי זו הלכה למעשה בעצם בניית הסוכה) חייבים על פי הדין לקושרו ובלא קשירה הסוכה פסולה אפילו אם כרגע מונח הסכך על הסוכה כהוגן.

אמנם מוסיף בפסקי תשובות, שגם באופן זה אין לקשור את הסכך בחוטים המקבלים טומאה או סינטטיים שאינם גידולי קרקע. (ואזיקונים, נתונים במחלוקת הפוסקים לגבי עצם הגדרת ניילון, אם הוא נחשב כדבר המקבל טומאה, או לאו - יעוין באיגרות משה יורה דעה ג, נג ובמנחת שלמה תנינא, עז).

להשלמת הענין נציין עוד לשו"ת בצל החכמה (ה, מד) ולתשובת הגאון רבי מתתיהו דייטש שליט"א (שו"ת 'נתיבות אדם' אורח חיים, טז) הדן בהרחבה בדבריו של הגרי"י פישר ומסיק גם כן שהמסככים את הסוכה בסכך קל שאינו ראוי לעמוד ברוח מצויה, חייבים לקושרו בחבלים ואם לא כן יש כאן חשש של פסול מדאורייתא, ומביא שכן הסכים עימו פוסק הדור מרן בעל 'שבט הלוי' שליט"א.