סקר
עם איזה פירוש אתה לומד שקלים?







 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

הלכה כשמואל נגד רב - בניגוד לכלל

סוכה יד ע"א-ע"ב


גמרא. אמר רב: מחלוקת בנסרין שיש בהן ארבעה, דרבי מאיר אית ליה גזרת תקרה, ורבי יהודה לית ליה גזרת תקרה. אבל בנסרין שאין בהן ארבעה - דברי הכל כשרה.
ושמואל אמר: בשאין בהן ארבעה מחלוקת, אבל יש בהן ארבעה - דברי הכל פסולה. אין בהן ארבעה, ואפילו פחות משלשה -
הא קנים בעלמא נינהו!
אמר רב פפא, הכי קאמר: יש בהן ארבעה - דברי הכל פסולה, פחות משלשה - דברי הכל כשרה, מאי טעמא - קנים בעלמא נינהו. כי פליגי - משלשה עד ארבעה. מר סבר: כיון דליתנהו שעור מקום - לא גזרינן, ומר סבר: כיון דנפקי להו מתורת לבוד - גזרינן.

חלוקת הקטע:

1.

גמרא. אמר רב: מחלוקת בנסרין שיש בהן ארבעה, דרבי מאיר אית ליה גזרת תקרה, ורבי יהודה לית ליה גזרת תקרה. אבל בנסרין שאין בהן ארבעה - דברי הכל כשרה.
ושמואל אמר: בשאין בהן ארבעה מחלוקת, אבל יש בהן ארבעה - דברי הכל פסולה. אין בהן ארבעה, ואפילו פחות משלשה -
הא קנים בעלמא נינהו!

2.

אמר רב פפא, הכי קאמר: יש בהן ארבעה - דברי הכל פסולה, פחות משלשה - דברי הכל כשרה, מאי טעמא - קנים בעלמא נינהו. כי פליגי - משלשה עד ארבעה. מר סבר: כיון דליתנהו שעור מקום - לא גזרינן, ומר סבר: כיון דנפקי להו מתורת לבוד - גזרינן.

3.

תנן: נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים - כשרה, ובלבד שלא יישן תחתיו. בשלמא לשמואל דאמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת, אבל יש בהן ארבעה - דברי הכל פסולה, משום הכי לא יישן תחתיו. אלא לרב, דאמר בשיש בהן ארבעה מחלוקת, אבל אין בהן ארבעה דברי הכל כשרה, לרבי יהודה אמאי לא יישן תחתיו? - מי סברת דברי הכל היא? סיפא אתאן לרבי מאיר.

4.

תא שמע: שני סדינין - מצטרפין, שני נסרין - אין מצטרפין. רבי מאיר אומר: אף נסרין כסדינין. בשלמא לשמואל, דאמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת, אבל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה; מאי מצטרפין - מצטרפין לארבעה. אלא לרב, דאמר בשיש בהן ארבעה מחלוקת, אבל אין בהן ארבעה דברי הכל כשרה. היכי דמי? אי דאית בהו ארבעה - למה להו לאיצטרופי? אי דלית בהו ארבעה - אמאי? והא קנים בעלמא נינהו! - לעולם דאית בהו ארבעה, ומאי מצטרפין - מצטרפין לארבע אמות מן הצד.

5.

לישנא אחרינא: בשלמא לשמואל, דאמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת, אבל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה, מאי מצטרפין - מצטרפין לארבע אמות מן הצד. אלא לרב, בשלמא לרבי מאיר, מאי מצטרפין - מצטרפין לארבע אמות מן הצד, אלא לרבי יהודה, דאמר אפילו יש בהן ארבעה כשרה, מאי אין מצטרפין? קנים בעלמא נינהו! - איידי דקאמר רבי מאיר מצטרפין אמר רבי יהודה אין מצטרפין.

6.

תניא כוותיה דרב, תניא כוותיה דשמואל.
תניא כוותיה דרב
: סככה בנסרים של ארז שאין בהן ארבעה - דברי הכל כשרה, יש בהן ארבעה - רבי מאיר פוסל, ורבי יהודה מכשיר. אמר רבי יהודה: מעשה בשעת הסכנה שהביאנו נסרים שהיו בהן ארבעה וסיככנו על גבי מרפסת, וישבנו תחתיהן. אמרו לו: משם ראיה? אין שעת הסכנה ראיה.
תניא כוותיה דשמואל: סככה בנסרים של ארז שיש בהן ארבעה - דברי הכל פסולה, אין בהן ארבעה - רבי מאיר פוסל ורבי יהודה מכשיר, ומודה רבי מאיר שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר - שמניח פסל ביניהם וכשרה. ומודה רבי יהודה שאם נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים - כשרה, ואין ישנים תחתיו, והישן תחתיו לא יצא ידי חובתו.

7.

אתמר הפכן על צידיהן. רב הונא אמר: פסולה, ורב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי: כשרה. איקלע רב נחמן לסורא, עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא, אמרי ליה: הפכן על צידיהן מהו? אמר להו: פסולה, נעשו כשפודין של מתכת. אמר להו רב הונא: לא אמרי לכו אמרו כוותי? - אמרו ליה: ומי אמר לן מר טעמא ולא קבלינן מיניה? - אמר להו: ומי בעיתו מינאי טעמא ולא אמרי לכו?

 תוספות מסכת סוכה דף יד עמוד ב:

הפכן על צידיהן - אליבא דרב לא מיתוקמא הך פלוגתא דאמוראי אלא כרבי מאיר וברחבים ארבעה
וקיימא לן בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מו:) ר' מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה
אבל לשמואל מיתוקמא שפיר ככולי עלמא
ומתוך כך נראה דהלכה כשמואל אף על גב דבעלמא הלכה כרב באיסורי

תוס' מסביר:

א.
בסוגייתנו - במחלוקת בין רב לשמואל - הלכה כשמואל מהסיבה שהסוגיה בקטע 7 לעיל "אתמר הפכן על צידיהן" מתאימה לשיטת "רב" רק לפי דברי רבי מאיר [לפי הסברו של רב], והרי הכלל הוא שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר. ומוסיף תוס' שלפי שמואל הדיון בגמרא באותה סוגיה בקטע 7 מתאים לכולי עלמא - גם לפי רבי יהודה וגם לפי רבי מאיר בסוגייתנו.

ב.
לכן - קובע תוס' - ההלכה היא כשמואל נגד רב. והוא מציין שזה נכון בסוגייתנו למרות הכלל, שבענייני איסורים - כבסוגייתנו - ההלכה היא כרב נגד שמואל. משמע מתוס' בבירור שהכלל הזה לא תופס כשמשמע ממהלך הגמרא שהסוגיה איננה לפי שמואל, כלומר "עורך הגמרא" מגלה שדעתו היא שהלכה בסוגייתנו כשמואל. כלומר, מותר ל"עורך הגמרא" - ואולי אף לאמוראים אחרים שחיו אחרי רב ושמואל - להכריע בניגוד לכלל זה. ראה בהמשך.

ג.
הוא מביא נימוק נוסף לפסוק כשמואל:

ועוד לקמן פ' לולב הגזול (דף לו:) דקאמר רבי יהודה סוכה אינה נוהגת אלא בארבעה מינין שבלולב ופריך מההיא ברייתא דתניא כוותיה דשמואל דקתני סיככה בנסרים של ארז
ולא מייתי מההיא דתניא כוותיה דרב שמע מינה הא דשמואל עיקר.

בסוגיה אחרת הגמרא מקשה מהברייתא שמובאת בסוגייתנו לטובת שמואל [סעיף 6 לעיל]. כנראה שכוונת תוס' ללמדנו שגם מאותה סוגיה משמע שהיא סוברת כשמואל ולא כרב.

ד.
שני הנימוקים של תוס' דומים לכלל של "מדשקיל וטרי אליביה - הלכתה כוותיה", כלומר, אם הגמרא [על ידי "עריכת הגמרא"] דנה בשיטה מסויימת באופן ישיר, או שהיא מסתמכת ומתבססת כדבר מובן מאליו על שיטה מסויימת [ובסוגייתנו היא לא ממש דנה אלא מתבססת על שמואל כבסיס לדיוניה] הרי שהלכה כאותה שיטה - כשמואל!


רא"ש מסכת סוכה פרק א סימן כח:

הוא מצטט את התוס' לעיל, ומוסיף:

ה.

וכן פסק הרב אלפסי והביא ראיה מהא דרב פפא דס"ל כוותיה
ואינה ראיה כל כך לפי שדרך אמוראי בתראי לפרש דברי הראשונים ואף על גב דלא סבירא להו כוותיהו

ראיה נוספת שהלכה כשמואל היא מכך שרב פפא יישב קושיה על שמואל - בסעיף 2 לעיל - "אמר רב פפא הכי קאמר". כוונת הרא"ש כנראה לאותו עיקרון בתוס' לעיל בסעיף ד, אלא שכאן מדובר באמורא רב פפא ולא ב"סתמא דגמרא". והרא"ש דוחה הוכחה זו מפני שבזה שאמורא מתרץ קושיה על חברו אין בזה הוכחה שהוא פוסק כמותו!
ומי שכן סובר שיש לפסוק הלכה כשמואל מכך שרב פפא הסביר את שמואל מסתמך על כך שלא נאמר בגמרא הביטוי "אמר לך שמואל", שזהו ביטוי שמעיד, שאמנם יש ליישב את שמואל אבל מי שאומר כך איננו בהכרח פוסק כמותו. ואולי גם בגלל הביטוי "אמר רב פפא הכי קאמר" שמשמעו שכן מסכים לדעתו! [כאן "הכי קאמר" מוסב על דברי אמורא ולא על דברי תנא]

ו.
ברור שאם רב פפא היה אומר במפורש שהלכה כשמואל נגד רב הלכה תהיה כשמואל מכיוון שרב פפא חי מאוחר לרב ושמואל, ו"הלכה כבתראי", ומותר לאמורא מאוחר לפסוק במחלוקת אמוראים קדומים יותר, אף בניגוד לכללי הפסיקה ה"רגילים" שתקפים לגבי מחלוקת שבין אותם אמוראים קדומים ["רב ושמואל - הלכתא כרב באיסורים"].

וכן פסק ר"ח והרמב"ם ז"ל (פ"ה מהל' סוכה ה"ז) והר"ז הלוי וה"ר ישעיה דטראני דהלכה כשמואל

ז.
הוא מביא שהראב"ד פסק כרב וכרבי מאיר, כלומר הוא פוסק כפי שרב הסביר את רבי מאיר במשנתנו, ובקשר להערת תוס' שהלכה צריכה להיות כרבי יהודה נגד רבי מאיר הרי שהראב"ד מביא כלל מקביל, שאם מדובר בגזירות, הרי הלכה דווקא כרבי מאיר נגד רבי יהודה.

והראב"ד ז"ל פסק כר' מאיר בגזירותיו וכרב והכל עולה לסגנון אחד:

ח.
ובסופו של דבר הוא מסיק שאין ממש נפקות הלכתית בין דעות הפוסקים בסוגייתנו כי דעת רבי מאיר לפי רב, זהה לדעת רבי יהודה לפי שמואל!!!


ט. דעת הרמב"ם:
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ה הלכה ז:

נסרים שאין ברחבן ארבעה ה טפחים מסככין ו בהן אף על פי שהן * משופין, ואם יש ברחבן ארבעה אין מסככין בהן ואף על פי שאינם משופין גזרה שמא ישב תחת התקרה וידמה שהיא כסוכה, נתן עליה נסר אחד שיש ברחבו ארבעה טפחים כשרה ואין ישנין תחתיו והישן תחתיו לא יצא ידי חובתו, היו נסרין שיש ברחבן ארבעה ואין בעביין ארבעה והפכן על צדיהן שאין בהן ארבעה וסכך בהן הרי זו ז פסולה, שזה הנסר פסול בין שסיכך ברחבו בין שסיכך בעביו.

י.
הגהות מיימוניות הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ה הלכה ז:

[ה] כשמואל דאמר יש בהן ארבע ד"ה פסולה כי פליגי דאין בהן ד' וכן פסק ר"ח ור"י אלפס דרב פפא קאי כוותיה דשמואל

משמע מדבריו כדברי הרי"ף שהובאו על ידי הרא"ש לעיל בסעיף ה.

יא.

וכן אזלא סוגיא דשמעתין ואף על גב דרב משני אליביה אשינויא לא סמכינן וכן ס"ה וראבי"ה ע"ש.

הוא טוען שסוגייתנו היא לפי שמואל וכל ההסברים בסוגיה לשיטת רב "לא סמכינן", כלומר לא סומכים עליהם. ודבריו אלה לא ברורים כל צרכם לענ"ד.

יב:

ורא"מ פסק כרב וכרבי מאיר
דהלכה כר' מאיר בגזירותיו והיא היא לענין פסק הלכה
דר"מ אליבא דרב כר' יהודה אליבא דשמואל דוק ותשכח:

הוא מסביר שבסוגייתנו יוצא ששיטת רבי מאיר על פי הסבר האמורא רב זהה לדינו של רבי יהודה על פי הסבר האמורא שמואל - כבסעיף ח לעיל. וכך מובא ב"מתיבתא", "אליבא דהלכתא", עמוד יז, בהערה תכב.

מכל הדיון לעיל נמצאנו למדים גם שכעיקרון הכלל שהלכה כרב באיסורים נגד שמואל תקף גם כשהם חלוקים בהסבר דברי תנאים.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר