טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
ותלה בה אגוזין שקדים אפרסקין ורמונים – אפרסק
"סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין ובסדינין המצוירין, ותלה בה אגוזין, שקדים, אפרסקין ורימונים, פרכילי ענבים ועטרות של שבולין, יינות שמנים וסלתות - אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג. ואם התנה עליהם הכל לפי תנאו" (סוכה, י ע"א).
פירוש: סוכה שסִיכְּכָהּ כְּהִלְכָתָה וְעִיטְּרָהּ לשם נוי בִּקְרָמִים (בדים צבועים) וּבִסְדִינִין הַמְצוּיָּירִין, וְתָלָה בָּהּ לקישוט אֱגוֹזִין אֲפַרְסְקִין שְׁקֵדִים וְרִמּוֹנִין וְאַפַּרְכְּלֵי (אשכולות) שֶׁל עֲנָבִים, וַעֲטָרוֹת (זרים) שֶׁל שִׁבּוֹלִין, יֵינוֹת, שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת אָסוּר לְהִסְתַּפֵּק (להשתמש) מֵהֶן עַד מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן של החג, שמאחר שהוקצו כל הדברים הללו למצות הסוכה נאסרו לכל שימוש אחר. וְאִם הִתְנָה עֲלֵיהֶן בשעת תלייתם בסוכה שאינו מייחדם לצורך זה בלבד, וכוונתו גם להשתמש בהם שימושים אחרים הַכּל לְפִי תְּנָאוֹ, ומותר לו להשתמש בהם כרצונו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: אפרסק שם באנגלית: Peach שם מדעי: Prunus persica
שם נרדף במקורות: פרסק, פרסיק, פרסקא, פרסיקא, פרסקים
נושא מרכזי לעיון: מהם האפרסקין ששימשו לנוי הסוכה?
לריכוז הנושאים שנכתבו על האפרסק הקש/י כאן.
תקציר: תקציר: הברייתא מונה את האפרסקים כאחד מהמינים בהם עיטרו את הסוכה. זיהויים של האפרסקים כמין הנקרא בפינו בשם זה מקובל על כל המפרשים וממקורות רבים ניתן ללמוד שהם היו גידול נפוץ בארץ. בשבת (מה ע"א) שם מופיעה הברייתא שלפנינו פעם נוספת מפרש רש"י: "פרסקין - פירסיק"י בלע"ז" כלומר אפרסק (persica). מאידך גיסא האפשרות שפרי זה שימש כנוי סוכה מעוררת כמה קשיים ולכן יש שהציעו לתקן את הגרסה ולהחליף בין "אפרסקין" ל"אפסתקין" שהם פרי האלה האמיתית (אלת הבטנה). החלפה זו מתבקשת במקורות נוספים שמהם משתמע שה"אפרסקין" אינם הפרי המוכר לנו אלא פרי דמוי אגוז.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
ה"אפרסקין" כאפרסקים
מחקרים ארכיאולוגיים שהתבססו על חשיפת גרעיני אפרסק בכמה אתרים מעלים שעץ פרי זה (בדומה למישמש) הגיע לאזורנו מהמזרח רק בתקופה היוונית והרומית. צורת הבר של עץ זה מוכרת מהרי טיבט ומערב סין וקיימות עדויות על גידול חקלאי שלו בסין החל מ- 2,000 שנה לפנה"ס. ממקורות כתובים ניתן היה להסיק שהאפרסק הגיע ליוון מפרס בשנים 300-400 לספירה אם כי תגלית חדשה מצביעה על האפשרות שהוא הגיע לשם כמה מאות שנים קודם לכן. הרומאים התחילו בגידול אפרסק רק במאה הראשונה לספירה לאחר התבססות גידול זה באגן הים התיכון. לארץ ישראל הגיע גידול זה, כנראה, סמוך לחורבן בית שני. משמעות השם אפרסק היא "פרי פרסי" וכך הוא נקרא ביוונית (persikon) וברומית (malum persicum). השם הלטיני של האפרסק משמר את שמה של פרס (1) (Prunus persica). לגבי זיהויו קיימת הסכמה כללית וכמה מן המפרשים אף נמנעו מלפרשו (2) משום ששמו הוא אפרסק (בהטיות שונות) גם בשפות אחרות. רש"י (שבת, מה ע"א) מפרש: "אפרסקין - פירסיק"י בלע"ז".
את האפרסק אנו פוגשים במשנה בכלאים (פ"א מ"ד) וממנה נוכל ללמוד גם על מראהו: "ובאילן האגסים והקרסתומלין והפרישים והעוזרדים אינם כלאים זה בזה, התפוח והחזרד, הפרסקים והשקדין, והשיזפין והרימין אע"פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה". מפרש הרמב"ם במשנה: "פרסקין, "אלכ'וך'". שקדים, "אללוז". לפי שהפרסקין בקטנו כשייראו בעץ דומים לשקדים בגדלם". אלכ'וך הוא האפרסק בערבית ואכן פרי האפרסק ופרי השקד דומים זה לזה בשלבי הגידול ובמיוחד בזני אפרסקים בעלי ראש מחודד. רע"ב: "אפרסקים - בלע"ז פירשאג"ס וכשהן קטנים דומין לשקדים". הרא"ש משווה ביניהם באופן שונה: "פרסקין - גרעינין שלו דומה לשקדים". למרות הדמיון בעודם צעירים הכלאתם נאסרה משום שהפירות הבשלים שונים מאד זה מזה.
על פרט מבנה נוסף של האפרסק אנו לומדים ממשנה העוסקת בשלב ממנו חייבים פירות שונים במעשרות: "... האפרסקים משיטילו גידים האגוזים משיעשו מגורה וכו'" (מעשרות, פ"א מ"ב). מפרש הריבמ"ץ (שם): "הפירסיקין משיטילו גידים - אמר רבי זירא בשם רבי אסי משיטילו גידים אדומים, וכן דרכן יש להן מבפנים חוטין אדומים כמו גידים". וכן מפרש הר"ש: "משיטילו גידין - גידין אדומין יש להן בפנים חוטים ארוכים כמין גידים". מקור הצורך בגידים בצבע אדום הוא בירושלמי (מעשרות, פ"א דף מח טור ד /ה"ב): "... הפרסקין משיטילו גידים רבי זעירא בשם איסי משיטילו גידין אדומין וכו'". בניגוד לריבמ"ץ המתייחס לגידים המתמשכים מהגרעין לפרי הרי שמשתמע מהרמב"ם (שם) שהוא מפרש שהגידים נמצאים בקליפת הפרי: "הפרסקין משיטילו גידין, דרך הפרסקין שמתפשטין בהן גידים אדומים, וכך אמרו משיטילו גידים אדומים, וכך הוא דרך הפרסקין בתחלת הבשלתן שמאדימים בהם מקומות ומשתנה גונם".
ראיה נוספת לכך שמדובר בפרי עסיסי (ולא באגוז או דומה לו) נמצאת בדברי הגמרא (שבת, מה ע"א): "והתניא: היה אוכל בתאנים והותיר והעלן לגג לעשות מהן גרוגרות. בענבים והותיר והעלן לגג לעשות מהן צימוקין - לא יאכל עד שיזמין. וכן אתה אומר באפרסקין וחבושין, ובשאר כל מיני פירות". מביא שם התוס' את דברי הירושלמי: "אלא בגרוגרות וצימוקין - בירושלמי מפ' שמסריחין בינתיים כיון שמתקלקלין כל כך אין דעתו לקחתם עד שיתקנו היטב. וכן אתה אומר באפרסקין - אף על פי שאין מתקלקלין כל כך מקצה אותם מדעתו". מסתבר שמדובר בהכנת אפרסקים יבשים (תהליך זה מקובל גם היום) בדומה להכנת צימוקים. ייתכן ובשלב הביניים עד הייבוש המוחלט האפרסקים ראויים יותר לאכילה בהשוואה לצימוקים והגרוגרות.
תאורי האפרסק העולים מהמקורות שהבאתי עד עתה מאפשרים לבחון את פירושו של בעל "מוסף הערוך" (שחיבר רבי בנימין מוספיא ממגורשי ספרד) בערך "שזף": "וכבר פירשתי שבלשון יוון קריה פירסיקא מין אגוזים גדולים שבאו מפרס לארץ יון, על דרך שנאמר הלוזים פינדיקין שהובאו מארץ פונטוס לארץ יון". לאגוזים אין גידים אדומים והם דומים לשקדים גם כאשר הם גדולים ולא רק בעודם קטנים כדברי המפרשים. כמובן שאין הם מיועדים לייבוש. ייתכן ובשם "אגוזים" כוונתו לאפרסקים משום שגם הם גדולים וכאשר הם עדיין קשים הם מזכירים את מבנה האגוזים.
ה"אפרסקין" כ"פסטיקין" (אלת הבטנה)
בכמה מהמקורות בהם מוזכרים ה"אפרסקין" (ואולי גם בסוגייתנו) עלינו להניח שחל שיבוש והכוונה ל"פסתקין" או "אפסתקין" כלומר לאלה האמיתית (אלת הבטנה – פיסטוק) (3). החלפה זו מופיעה במפורש ברש"י (בראשית, מג י"א): "בטנים - לא ידעתי מה הם. ובפרושי א' ב' של רבי מכיר ראיתי פישיטצי"ש ודומה לי שהם אפרסקין". אמנם בדפוס קדום של החומש משנת רל"ו שהוצא לאור על ידי הר"ש אלקבץ נכתב בפירוש רש"י: "... לא ידעתי מהו ודומה לי שהם אפוסטיקים". יש להעיר שברוב הדפוסים נכתב "אפרסקין" כולל בדפוס קדום יותר משנת ר"ל (1470). ברור למדי שאין הכוונה לאפרסקים כפי שהם נקראים בלשוננו משום שקשה להניח שהם היו נשמרים בדרך הארוכה מארץ ישראל למצרים. ניתן לשער שהחלפה זו אירעה גם במקורות הבאים:
התוספתא (מעשרות, ליברמן, פ"ג הלכה ט"ז) מונה את ה"הפרסקין" כמין שגדל בארץ אך רובו יובא אליה מארצות אחרות: "רבי יוסה [אף] הקנטין של מטה מהן כגון אילו שהוצרכו חכמים ליתן בהן סימן לפי שאין כיוצא בהן בארץ ישראל. אבל האלרסין וההפרסקין והאצטרבילין לא צרכו ליתן בהן סימן לפי שכיוצא בהן בארץ ישראל". לאור המקורות הרבים המציינים את גידול האפרסק והשימוש בו בארץ (ראו ב"הרחבה") קשה להניח שאכן היה זה פרי שרובו יובא ארצה. לעומת זאת פרי הבטנה (הפיסטוק) אכן גדל בארץ אך ברובו יובא מבחוץ. תמיכה בהצעה זו נוכל למצוא באופן בו כתובה ברייתא זו בירושלמי (דמאי, פ"ב דף כב טור ב /ה"א): "תמן תנינן שום בעל בכי ובצל של רכפה וגריסין הקילקין ועדשים המצריות המינין הללו על ידי שיש כיוצא בהן בארץ ישראל צרכו חכמים ליתן להן סימן. אבל האלצרין והאפסטקין והאצטרובולין, על ידי שאין כיוצא בהן בארץ ישראל לא צרכו חכמים ליתן להן סימן" (צ"ל "שיש כיוצא בהן בארץ ישראל" (4)).
מקור נוסף המוכיח באופן וודאי את ההחלפה בין "הפרסקין" ו"אפסתקין" הוא התוספתא (מעשרות, פ"ג הלכה ט"ז): "האלסרין ההפרסקין והאסטרובילין משייעשו קלפה, האגוזים והשקדים משייעשו מגורה וכו'". מההקשר ברור שהתוספתא עוסקת בקליפתם העצית של פירות דמויי אגוז שהופעתה מעידה על היותם בשלב מתקדם ולא באפרסקים. בירושלמי (מעשרות, פ"א דף מח טור ד /ה"ב) הגרסה היא אכן "אפיסטקין": "... רבי יודה אומר: האגוזים והשקידים משיעשו קליפה, אמרו בקליפה התחתונה שהיא סמוכה לאוכל. מודין חכמים לרבי יודה באלצרין ובאפיסטקין ובאיצטרובילין משיעשו קליפה וכו'". הרמב"ם (הלכות מעשר, פ"ב הלכה ה') מתייחס להלכה זו ומונה בה במקום ה"הפרסקין" את הבטנים ("אפיסטקין")": "... ושאר כל בעלי קליפות כגון האצטרובולין והלוט והבטנים משיעשו קליפה התחתונה הסמוכה לאוכל וכו'".
לאור המשתמע מהמקורות הנ"ל על אפשרות ההחלפה בין "אפרסקין" ל"אפסתקין" מציע י. פליקס הגהה גם בברייתא המובאת בסוגייתנו ביחס לנויי סוכה. לדעתו בברייתא זו המופיעה בארבעה מקומות בבבלי יש לגרוס "אפסתקין" משום שקשה להניח שהשתמשו באפרסקים לנוי סוכה. א. עונת האפרסקים מסתיימת כחודש וחצי לפני חג הסוכות. ב. עוקצו של האפרסק ניתק ולכן לא ניתן לתלות אותו. ג. האפרסק בעל "חיי מדף" קצרים והוא מתרכך ונרקב או מתייבש במהירות. ה"אפסטקין" שהם פרי האלה האמיתית עשויים לשמש כנוי סוכה. ניתן לתלות את אשכולות פרי זה בדומה ל"פרכילי ענבים" או כבודדים בדומה לרימון המופיע אף הוא בברייתא. הנימוק האחרון בעייתי משום שהברייתא מזכירה גם ענבים וגם הם אינם נשמרים במצב טרי במשך זמן רב.
גם מתוך ההקשר בתוספתא (מעשרות, פ"ג הלכה ט"ז) ניתן ללמוד שאין הכוונה לאפרסק אלא לפרי דמוי אגוז שהרי כל הפירות שנימנו בה הם אגוזים ממינים שונים: "האלסרין ההפרסקין והאסטרובילין משייעשו קלפה, האגוזים והשקדים משייעשו מגורה וכו'".
הרחבה
זן הנקטרינה בדברי הירושלמי
לעיל התייחסתי לדמיון בין פרי האפרסק והשקד בשלבי ההתפתחות הראשונים. אחד מקווי הדימיון הוא מעטה הפרי הקטיפתי של האפרסק. מעטה זה איננו קיים בכל זני האפרסקים וכבר מהעת העתיקה ידוע זן בעל קליפה חלקה – זן הנקטרינה. הנקטרינה מעוגלת בראשה ודומה לשזיף או לאגוז בעודו ירוק. בניגוד למחשבה המקובלת הרואה בנקטרינה (השם העממי אפרשזיף) תוצר הכלאה בין אפרסק לשזיף הרי שלאמיתו של דבר הנקטרינה היא תוצר מוטציה סומטית (בתא שאיננו תא מין) שחלה בענף של אפרסק וממנו הרבו באופן וגטטיבי (אל-זוויגי) את עצי זן זה. כמה מוטציות שארעו במהלך הדורות היו המקור לזני הנקטרינה השונים הקיימים היום. הנקטרינה זכתה בעת העתיקה לשם עצמאי משום שסברו היא תוצר הכלאה של הרכבת אגוז על אפרסק. ביטוי לכך אנו מוצאים במונח הרומי nucipersica כלומר אגוז-אפרסק. גם ביוונית הנקטרינה נקראה אגוז-אפרסק (kariopersica).
על רקע זה ניתן להבין את דברי הירושלמי (כלאים, פ"א דף כז טור א /ה"ד): "תני: גוי שהרכיב אגוז על גבי פרסק, אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן, נוטל ממנו ייחור והולך ונוטע במקום אחר. מה נפק מינהון? קדריה פרסקיה". קיימות כמה גירסאות לגבי המונח "קדריה" אך הגרסה הסבירה ביותר היא "קריה" על פי ר"ב מוספיא (ערוך השלם, ערך "קריה" ב'). על פי גירסה זו בירושלמי שמו של תוצר ההכלאה בין אגוז ואפרסק זהה לשם היווני של אגוז-אפרסק כלומר kariopersica. דברי הירושלמי הם ביטוי למחשבה שרווחה בעולם העתיק (5) על אפשרות הרכבה בין מינים ממשפחות שונות ורחוקות הרכבה שלמעשה איננה אפשרית. מאידך גיסא הרכבה אחרת המובאת בתוספתא (כלאים, ליברמן, פ"ב הלכה ט"ו) אפשרית משום ששני המינים נכללים במשפחת הוורדניים: "גוי שהרכיב הפרסק על גבי עובש, אע"פ שאין רשיי לעשות כן, נוטל הימנו יחור ונוטע במקום אחר". ה"עובש" הוא חבוש ("ח" ו"ע" התחלפו) או על פי גירסה אחרת "עוגס" כלומר אגס.
האפרסק במקורות
האיזכורים הרבים של האפרסק במקורות מעידים על היותו עץ פרי מקובל למדי. בסוגייה המתארת את המשבר שחל בארץ ישראל בדור האמוראים השני מספרת הגמרא (כתובות, קיב ע"א): "רבי חלבו ור' עוירא ור' יוסי בר חנינא איקלעו לההוא אתרא, אייתו קמייהו אפרסקא דהוה כאילפס כפר הינו, ואילפס כפר הינו כמה הוי? ה' סאין, אכלו שליש והפקירו שליש ונתנו לפני בהמתן שליש. לשנה איקלע ר' אלעזר להתם ואייתו לקמיה, נקטו בידיה ואמר: ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה". סיפור זה מופיע גם בירושלמי (פאה, פ"ז דף כ טור א /ה"ג) בשינויים קלים:
"רבי אבהו ורבי יוסי בן חנינא ור' שמעון בן לקיש עברו על כרם דורון אפיק לון אריסא חדא פרסיקא אכלון אינון וחמריהון ואייתרון ושערונה כהדין לפיסא דכפר חנניה, מחזיק סאה של עדשים. בתר יומין עברון תמן אפיק לון תרי תלת לגוא ידיה, אמרו ליה מן ההוא אילנא אנן בעיי אמר לון מיניה אינון וקרון עלוי ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה".
יש להעיר שגם לאחר המשבר שאירע בארץ היו האפרסקים גדולים למדי שהרי ניתן היה לאחוז 2-3 פירות בלבד. חמשה אפרסקין יש בהם כדי שביעה: "תני רובע אורז כולה תבלין, ליטרא ירק שלשת קבין חרובין חצי לוג יין רביעית שמן עשרה אגוזין חמשה אפרסקין שני רימונין ואתרוג אחד. מה טעמא? ואכלו בשעריך ושבעו תן לו כדי שובעו וכו'" (ירושלמי, פאה פ"ח דף כ טור ד /ה"ד).
מקורות נוספים: "אמר רבי יוחנן: יפה סיפסוף שאכלנו בילדותינו מפרסקין שאכלנו בזקנותינו דביומוי אישתני עלמא" (6) (ירושלמי, פאה, פ"ז דף כ טור א /ה"ג). אמר רבי לעזר מעשה בדלית אחת שהיתה מודלה על פרסיקו של חבירו ונפשח הפרסק ובא מעשה לפני רבי חייה הגדול ואמר לו צא והעמד לו פרסק (ירושלמי, בבא מציעא, פ"י דף יב טור ג /ה"ד). "שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי ... אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו. ואומר לו: אבא, הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן, תן לי אגוזים, שקדים, אפרסקים, ורמונים ונותן לו. ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתיך".
על חשיבות האפרסקים נוכל ללמוד מתוך כך שהמדרש הקדים את זמן גידולו בארץ למלחמת אברהם עם חמשת המלכים: "כל אלה חברו אל עמק השדים ג' שמות נקראו לו, עמק השדים, עמק שוה, עמק סוכות, עמק השדים, שהוא מגדל סדנים ... עמק סוכות, שהוא מסוכך באילנות, א"ר תנחומא גפן ותאנה ורמון אגוז ושקד תפוח ופרסק וכו'" (בראשית רבה, וילנא, פרשת לך לך פרשה מב).
(1) לדוגמה השם הלטיני של סלוודורה פרסית הוא Salvadora persica ושל גביעונית הלבנון Fritillaria persica.
(2) פירוש הריבמ"ץ: "הפרסקין – כמשמען" (כלאים, פ"א מ"ד).
(3) ראו עוד במאמר "כפיסתקא ופלגי דפיסתקא"
(4) ראה ב"תוספתא כפשוטה" לר"ש ליברמן (זרעים, עמ' 710) דיון על האופן בו יש לגרוס "לפי שכיוצא בהן בארץ ישראל".
(5) פליניוס הרומאי שפעל במאה הראשונה לספירה תיאר הכלאה בין שזיף ואגוז וקבלת בן כלאיים בשם nucipruna.
(6) "סיפסוף" הם כנראה פירות סוף הקיץ בעלי איכות ירודה. לדעת י. פליקס הנוסחה "פרסקין" משובשת וצ"ל "פנקרסין".
רשימת מקורות:
י. פליקס, עצי פרי למיניהם – צמחי התנ"ך וחז"ל (עמ' 229-233)
ח. צ. אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 129-130).
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
