דיוק וחידוש ברש"י
מסכת יומא דף פ
עמוד א
רש"י ד"ה זוטר טובא לא גרסינן אלא ה''ג ואימר כביעותא דציפרתא:
נראה לומר שכך היתה הגירסא בגמרא של רש"י:
ואימא גדי - מחוסר שחיטה
ואימא בן פקועה - טעון קריעה
ואימא ביצת בר יוכני - תפסת מרובה וכו'
ואימא ביעתא דציפורתא - זוטר טובא = שיעורו קטן מאוד ואינו נחשב לאכילה
ואח"כ דברי רב אבהו
ועל כן רש"י ציין לא לגרוס "זוטר טובא" דאין זה דחיה לקושיה ואימא ביעתא דציפורתא, דא"כ היה יכול להמשיך ולשאול ואימא ביעתא דיונה וכד' ,
אבל הגירסא שיש לנו בגמ' דזוטר טובא שזה כעין הסבר (אף שהוא מיותר לציין קטנם של הביצים) יש מיישבים שעל כן מחק רש"י דזוטר טובא כי לא יתכן דהמקשה חשב שיכול להיות שיעור קטן מאוד כי הרי נצרך למידי דנחשב לאכילה (לפחות כזית כשער שיעורין)
ובמסכת סוכה איתא בגמרא גבי גדלם של פני הכרובים ואימא כבר יוכני תפשת מרובה לא תפשת וכו' ואימא כאפי דציפרתא דזוטר טובא ושם ניחא לרש"י הגירסא דהרי יכול להעמיד בשיעור קטן מאוד והגמ' דוחה שם שלומדים פני פני גז"ש ורש"י מסביר שם שבציפור אין פני ע"ש
ומאוד מדויק ש"הכי גרסינן" כוונתו שכאן גורסים כך ולא בסוכה, (ואולי אפשר לומר דהר"ת ה"ג שברש"י ה'כא ג'רסינן) ועוד מוסיף רש"י שהגירסא "ואימר" ולא ואימא - וזה כהמשך לתשובה תפסת וכו' ואימר לפי זה שתפסת מועט תפסת ואימר - אם כן נאמר בשיעור הקטן ששייך לקרותו מידי דאכילה וכגון ביעתא דציפורתא ולא ביצת תרנגולת, ולכן רב אבהו פירש הטעם באופן אחר.
