הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

סוכה - דאורייתא; מבוי - דרבנן 

סוכה דף ב ע"א

גמרא. תנן התם: מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה - ימעט, רבי יהודה אומר: אינו צריך. מאי שנא גבי סוכה דתני פסולה, ומאי שנא גבי מבוי דתני תקנתא? -
סוכה דאורייתא - תני פסולה,
מבוי דרבנן - תני תקנתא.
ואיבעית אימא: בדאורייתא נמי תני תקנתא. מיהו, סוכה (דנפישי מילתה) +מסורת הש"ס: [דנפישין מיליה]+ - פסיק ותני פסולה, מבוי דלא נפיש מיליה - תני תקנתא.

1.
רש"י מסכת סוכה דף ב עמוד א:

סוכה מדאורייתא - דעשרים אמה דילה ילפינן מדאורייתא, וקודם שנשנית המשנה נאמרה שיעורה מסיני.
תני פסולה - שייך למיתני בה לשון פסול, כלומר: לא נעשית כתורה וכהלכה.
מבוי - דכוליה מדרבנן, דמדאורייתא סגי ליה בשלש מחיצות, ואינו צריך לקורה זו אלא מדרבנן.
תני תקנתא - דלא שייך למתני בה לשון פסול, דמאן פסלה קודם שנשנית משנה זו, הרי היא תחלת הוראתו ומצותו.
ואיבעית אימא בדאורייתא נמי - שייך למימר תקנתא.
סוכה דנפישי מילתה - ואין דומין תקנותיהן זו לזו, וצריך לשנות הלשון לכל תקנה ותקנה, כגון, בגבוהה - ימעט, וכשאינה גבוהה - יגביה, ושאין לה שלש דפנות - יעשה לה, ושחמתה מרובה - יוסיף סכך, הלכך פסיק ותני פסולה, דמצי למיכללינהו לכולהו בהך פסולה, דקיימא לן (פסחים ג, ב): ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה.
מבוי לא נפיש מיליה - באותה משנה.

ברש"י מודגש - לגבי ההסבר הראשון בגמרא - שדבר שניתקן על ידי חכמים - עירוב - צריך לכותבו במשנה באופן חיובי - כיצד לבצעו, ולא באופן שלילי - את המקרים בהם הוא פסול. לשונו של רש"י הוא: "דמאן פסלה קודם שנשנית משנה זו הרי היא תחלת הוראתו ומצותו."

1.1
נראה שההסבר הפשוט ביותר לדברי רש"י הוא:
"נתן פריו", עמוד ח:

ידענא דמבוי חייבו חכמים לעשות קורה ונראה דמשנה זו דמבוי נשנית בשעה שתקנו חז"ל וגזרו על המבוי שצריך תקון ומשנה זו היא תחלת הגזרה.

כלומר, הוא לא רואה בהסברו של רש"י עיקרון כללי בדיני דרבנן [שצריך להקדים במשניות את דיני העשייה לדיני הפסול] אלא מקרה ספציפי, שהמשנה בעירובין נשנתה באותו דור שתקנו חכמים את תקנת המבוי!

2.
הסבר יותר מורחב [אולם נראה שגם הוא לא עקרוני לגמרי ולא עונה על כל המקרים שהם דאורייתא או דרבנן, אלא רק כל כמה מהם] בחידושי מהר"צ חיות כאן:

"והזכיר כאן התנאים המדובקים בסוכה ולא הזכיר חיוב עשיית סוכה מפני שעיקר מצות שבת וסוכה ידועים לכל והמשנה לא הצריכה לדבר מעניינים המפורסמים בהמון

2.1
הוא מוכיח את דבריו מדברי הרמב"ם:

ועיין מה שאמר הרמב"ם בפירושו למשנה במנחות פ"ד על המשנה ד' מינים שבלולב מעכבים זה את זה, וזה לשונו:
המשנה לא דברה מחיוב הלולב והתפילין לפי שהיו דברים הללו ידועים ומפורסמים ונהוגים אצל העם בכלל ובפרט, ואין עניין נפלא ונעלם מהם כמו שלא הסדירו התפילה, רצה לומר נוסחא והנהגת השליח ציבור, עיין שם,

והיינו שהמשנה תניח שענייני התורה והקבלה הנהוגים בכל עת ידועים לכל, לכן לא תחזור עליהם רק תעסוק להודיע ולהורות לחכמים אותן המקרים הנעלמים מעיני ההמון.
וגם כאן גובה סוכה ידוע לעם על ידי הלכה מסיני, ושייך פסול מה שאין כן מבוי!

וה"איבעית אימא" בגמרא לא מקבל את הנ"ל?

3.
ראה בתוס' שמסביר את ההסבר הראשון בגמרא באופן שונה [ונראה שהוא פשוט יותר].