הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
האם יש מצוה בעשיית סוכה
סוכה דף ב ע"א
/משנה/. סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה - פסולה, ורבי יהודה מכשיר.
ושאינה גבוהה עשרה טפחים,
ושאין לה (שלשה) +מסורת הש"ס: [שלש]+ דפנות
ושחמתה מרובה מצלתה - פסולה.
1.
בתחילת מסכת עירובין מוזכרת משנה דומה [וגם סוגיה דומה] ושם כתבנו, שהחלק השני של המשנה אינו חלק מדברי רבי יהודה אלא מוגדר – להלן בדברי הרא"ש במסכת עירובין - "סתם משנה". משמע מכך, שכל חלק ממשנה שלא נאמר במפורש בשמו של חכם [או כ"חכמים"] מוגדר כ"סתם משנה".
2.
הדינים במשנה מנוסחים בניסוח שלילי - מצבים שבהם הסוכה פסולה.
3.
ואילו ברמב"ם חלקם מנוסחים גם בניסוח "חיובי" - מהו הגובה הנצרך - וגם בניסוח שלילי - איזה גובה פסול:
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ד הלכה א:
שיעור הסוכה גבהה אין פחות מעשרה טפחים ולא יתר על עשרים אמה,
ורחבה אין פחות א משבעה טפחים על שבעה טפחים, ויש לו להוסיף ברחבה אפילו כמה מילין,
היתה פחותה מעשרה או משבעה על שבעה
או גבוהה מעשרים אמה כל שהוא הרי זו פסולה.
ולכאורה הרישא מיותרת, שהרי בסיפא של דברי הרמב"ם נאמר במפורש שאם לא עשה כך - פסולה!
4.
טוב רועי, הרב קוק:
הרמב"ם ביאר את הגדר החיובי של הסוכה שגובהה אין פחות מעשרה טפחים ולא יתר על עשרים אמה וגם את הגדר השלילי שאם היתה פחותה מעשרה או גבוהה מעשרים כל שהוא הרי זו פסולה.
אבל חשוב לציין שעדיין מדובר רק על עניין הגובה, כי לגבי מספר המחיצות וכד' הרמב"ם מנסח רק ניסוח שלילי - כבמשנה.
5.
המשך דבריו:
ובשו"ע לא נזכר כי אם הצד השלילי לבד שאם היא גבוהה למעלה מעשרים אמה ולהלן שאם אינה גבוהה עשרה טפחים היא פסולה
ונראה שראוי להגדיר גם את המצוה בחיובה להורות שיש קיום מצוה בעשיית הסוכה כדינהו אע"פ שעקרה של המצוה היא ישיבה בסוכה וסוכת רקב"ש וגנב"ך כשרה לקמן דף ח ובמנחות מ"ב ב' חשיב סוכה מצוה שאין עשייתה גמר מצותה אין מכל זה ראיה שאין מצוה בעשיית סוכה מצד עצמה
שהרי מקרא מלא הוא חג הסוכות תעשה לך (דברים טז, יג) אלא שלפי מה דקיי"ל אליבא דב"ה דסוכה ישנה כשרה (לקמן סוכה דף ט) אין המצוה של העשיה מעכבת את המצוה של הישיבה,
וראוי לנו להגדיר ג"כ את הצד החיובי של המצוה כמו שביאר הרמב"ם כאן להורות שבאופנים כאלה הכשרים מקיימים אנו את המצוה של עשיית הסוכה ובאופנים הפסולים אין אנו מקיימים את מצות העשיה ולא עוד אלא שהיא פסולה ואין מקיימים בה מצות ישיבה ג"כ
ועיין רש"י מכות דף ח' ע"א ד"ה השתא אין החטיבה מצוה אלא עשיית הסוכה מכלל דהעשיה מצוה היא ומסתמא נקט דבריו ז"ל אליבה דב"ה ועיין לקמן סוכה דף ט' א' על ציון א' ומה שכתבתי שם בס"ד.
מקיימים מצוה גם בעשיית סוכה אעפ"י שאינה עיקר המצוה כמו מצות ישיבה בסוכה.
6.
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פרק ט:
מקור יסודי על מה מברכים:
העושה סוכה לעצמו אומר ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות סוכה.
לאחרים לעשות לו סוכה לשמו.
נכנס לישב בה אומר ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לישב בסוכה.
משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון אינו צריך לברך עליה עוד.
מעתה העושה לולב לעצמו אומר ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות לולב.
לאחר לעשות לולב לשמו.
כשהוא נוטלו אומר על נטילת לולב ואשר החיינו.
ומברך בכל שעה ושעה שהוא נוטלו.
העושה מזוזה לעצמו אומר לעשות מזוזה.
לאחר לעשות מזוזה לשמו.
כשהוא קובע אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו על מצות מזוזה
העושה תפילין לעצמו וכו' לאחר וכו'.
כשהוא לובש אומר על מצות תפילין.
העושה ציצית לעצמו אומר וכו' לאחר וכו' נתעטף וכו'.
התורם והמעשר אומר ברוך אקב"ו להפריש תרומה ומעשר. לאחר להפריש תרומה ומעשר לשמו.
השוחט צריך לברך בא"י אמ"ה אקב"ו על השחיטה.
המכסה אומר על כיסוי הדם.
המל צריך לברך ברוך אקב"ו על המילה. אבי הבן אומר ברוך אקב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. העומדים שם צריכין לומר כשם שהכנסתו לברית כן תכניסהו לתורה ולחופה. המברך צריך לברך ברוך אשר קידש ידיד מבטן וחוק בשאירו שם וצאצאיו חתם באות ברית קודש על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צורינו צוה להציל ידידות שאירנו משחת. ברוך אתה ה' כורת הברית.
מצות אימת מברך עליהן רבי יוחנן אומר עובר לעשייתן.
רב הונא אומר בשעת עשייתן.
אתיא דרב הונא כשמואל דאמר רבי יוסי בי ר' בון בשם שמואל כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן חוץ מתקיעה וטבילה. ויש אומרים קדושין בבעילה...
בתחילת דבריו הו קובע שמברכים על עשיית סוכה - "וציונו לעשות סוכה" - משמע שעשיית סוכה נחשבת כעשיית מצוה
7.
ולפי כל הנ"ל נראה לומר, שרבי יהודה הנשיא "רמז" במשנתנו - על ידי הניסוח השלילי - שעשיית סוכה איננה מצוה, כי כך הוא עצמו סובר - ולא כירושלמי. ואילו הרמב"ם כנראה כן מקבל את שיטת הירושלמי באופן חלקי, דהיינו, שעשיית סוכה היא אמנם מצוה אבל לא ברמה שמחייבת ברכה כי המצוה איננה גמר המצוה - של ישיבה בסוכה.
8.
ולתוספת דיון בזה:
שו"ת משנה הלכות חלק י סימן עב:
עשיית סוכה אי הוה מצוה [/מצוה לעשות סוכה/] / "סוכה" /
ד) מה שדקדקת בדברינו (משנ"ה ח"ט סי' רל"ז) על דברת ספיקת האב"נ בתשובה אי עשיית סוכה הוה מצוה ואתה הראת לדעת בתשו' האדמו"ר הגה"ק ממונקאטש במנח"א ח"ד סי' נ"ה שיצא במלחמתו של תורה ועשה דייק ושפך סוללה על כל דבריו ואתה בענותנותך הכנסת ראש רבינו א"ז הגדול בין העורין דאשא שכתב בהל' תפילין סי' תקפ"ג
וז"ל תלמוד ירושלמי פליג אתלמודא דידן וסברת תלמוד ירושלמי משום דמצוה לעשות המצוה לשמה מברך על עשייתה עכ"ל
והוא דן בזה בהרחבה
