הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
המקור לדין פיקוח נפש
יומא דף פה ע"א-ע"ב
וכבר היה רבי ישמעאל ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך, ולוי הסדר ורבי ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהן. נשאלה שאלה זו בפניהם: מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת? נענה רבי ישמעאל ואמר: +שמות כב+ אם במחתרת ימצא הגנב. ומה זה, שספק על ממון בא ספק על נפשות בא, ושפיכות דמים מטמא את הארץ וגורם לשכינה שתסתלק מישראל - ניתן להצילו בנפשו, קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את השבת. נענה רבי עקיבא ואמר: +שמות כא+ וכי יזד איש על רעהו וגו' מעם מזבחי תקחנו למות. מעם מזבחי - ולא מעל מזבחי. ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא להמית,
אבל להחיות - אפילו מעל מזבחי. ומה זה, שספק יש ממש בדבריו ספק אין ממש בדבריו, ועבודה דוחה שבת - קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את השבת. נענה רבי אלעזר ואמר: ומה מילה, שהיא אחד ממאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם - דוחה את השבת, קל וחומר לכל גופו - שדוחה את השבת. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: +שמות לא+ את שבתתי תשמרו יכול לכל - תלמוד לומר אך - חלק. רבי יונתן בן יוסף אומר: +שמות לא+ כי קדש היא לכם - היא מסורה בידכם, ולא אתם מסורים בידה. רבי שמעון בן מנסיא אומר: +שמות לא+ ושמרו בני ישראל את השבת, אמרה תורה: חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה. אמר רבי יהודה אמר שמואל: אי הואי התם הוה אמינא: דידי עדיפא מדידהו, +ויקרא יח+ וחי בהם - ולא שימות בהם. אמר רבא: לכולהו אית להו פירכא, בר מדשמואל דלית ליה פרכא. דרבי ישמעאל - דילמא כדרבא, דאמר רבא: מאי טעמא דמחתרת - חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו, והאי מידע ידע דקאי לאפיה, ואמר: אי קאי לאפאי - קטילנא ליה והתורה אמרה: בא להרגך - השכם להרגו. ואשכחן ודאי, ספק מנלן? דרבי עקיבא נמי, דילמא כדאביי. דאמר אביי: מסרינן ליה זוגא דרבנן, לידע אם ממש בדבריו. ואשכחן ודאי, ספק מנא לן? וכולהו אשכחן ודאי, ספק מנא לן? ודשמואל ודאי לית ליה פירכא. אמר רבינא ואיתימא רב נחמן בר יצחק: טבא חדא פלפלתא חריפא ממלא צנא דקרי.
מבנה הסוגיה:
1.
וכבר היה רבי ישמעאל ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך, ולוי הסדר ורבי ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהן.
מה מלמדנו הסיפור על החכמים שהלכו בדרך... ומה החשיבות בידיעה מי הלך אחריהן
2.
נשאלה שאלה זו בפניהם: מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת?
מדוע הסוגיה לא התחילה בשאלה עצמה: "מניין...", ומדוע מסופר שהתלמידים - לוי הסדר ורב ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה - שאלו "מנין".
3.
שיטת רבי ישמעאל:
נענה רבי ישמעאל ואמר: +שמות כב+ אם במחתרת ימצא הגנב. ומה זה, שספק על ממון בא ספק על נפשות בא, ושפיכות דמים מטמא את הארץ וגורם לשכינה שתסתלק מישראל - ניתן להצילו בנפשו, קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את השבת.
מדוע הביטוי "נענה..." ולא פשוט יותר "אמר..."
4.
תשובת רבי עקיבא:
נענה רבי עקיבא ואמר: +שמות כא+ וכי יזד איש על רעהו וגו' מעם מזבחי תקחנו למות. מעם מזבחי - ולא מעל מזבחי. ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא להמית,
תלמוד בבלי מסכת יומא דף פה עמוד ב
אבל להחיות - אפילו מעל מזבחי. ומה זה, שספק יש ממש בדבריו ספק אין ממש בדבריו, ועבודה דוחה שבת - קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את השבת.
גם כאן יש לשאול מדוע הביטוי "נענה..." ולא פשוט יותר "אמר..."
5.
תשובת רבי אלעזר:
נענה רבי אלעזר ואמר: ומה מילה, שהיא אחד ממאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם - דוחה את השבת, קל וחומר לכל גופו - שדוחה את השבת.
גם כאן מדוע הביטוי "נענה..." ולא פשוט יותר "אמר..."
6.
תשובת רבי יוסי ברבי יהודה:
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: +שמות לא+ את שבתתי תשמרו יכול לכל - תלמוד לומר אך - חלק.
כאן לא מופיע הביטוי "נענה..."!
7.
שיטת רבי יונתן בן יוסף:
רבי יונתן בן יוסף אומר: +שמות לא+ כי קדש היא לכם - היא מסורה בידכם, ולא אתם מסורים בידה.
גם כאן לא מופיע הביטוי "נענה..."!
8.
שיטת רבי שמעון בן מנסיא:
רבי שמעון בן מנסיא אומר: +שמות לא+ ושמרו בני ישראל את השבת, אמרה תורה: חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה.
גם כאן לא מופיע הביטוי "נענה..."!
9.
שיטת רבי יהודה בשם שמואל:
אמר רבי יהודה אמר שמואל: אי הואי התם הוה אמינא: דידי עדיפא מדידהו, +ויקרא יח+ וחי בהם - ולא שימות בהם.
גם כאן לא מופיע הביטוי "נענה..." כי הוא אומר במפורש שהוא לא נכח במפגש החכמים שהרי מדובר באמורא!
10.
המשך הגמרא:
אמר רבא: לכולהו אית להו פירכא, בר מדשמואל דלית ליה פרכא.
דרבי ישמעאל - דילמא כדרבא, דאמר רבא: מאי טעמא דמחתרת - חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו, והאי מידע ידע דקאי לאפיה, ואמר: אי קאי לאפאי - קטילנא ליה והתורה אמרה: בא להרגך - השכם להרגו. ואשכחן ודאי, ספק מנלן?
דרבי עקיבא נמי, דילמא כדאביי. דאמר אביי: מסרינן ליה זוגא דרבנן, לידע אם ממש בדבריו. ואשכחן ודאי, ספק מנא לן?
וכולהו אשכחן ודאי, ספק מנא לן?
ודשמואל ודאי לית ליה פירכא.
11.
רבא קובע שהסברו של שמואל הוא הטוב ביותר ואין עליו פירכא!
12.
אמר רבינא ואיתימא רב נחמן בר יצחק: טבא חדא פלפלתא חריפא ממלא צנא דקרי.
גם רבינא או רב נחמן בר יצחק משבחים את שמואל על פני התנאים!
13.
הרמב"ם פוסק כהסברו של שמואל:
רמב"ם הלכות שבת פרק ב הלכה ג:
כשעושים דברים האלו אין עושין אותן לא ע"י גוים ולא ע"י קטנים ולא ע"י עבדים ולא ע"י נשים כדי שלא תהא שבת קלה בעיניהם, אלא על ידי ג גדולי ישראל וחכמיהם,
ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה שנאמר +ויקרא י"ח+ אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם, הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם, ואלו המינים שאומרים שזה חילול שבת ואסור עליהן הכתוב אומר +יחזקאל כ'+ וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם.
הרמב"ם פוסק כבסעיף 1 - כשמואל.
14.
ויש להעיר:
14.1
כיצד שמואל חולק על כל התנאים שמסרו מקורות אחרים לדין פיקוח נפש שדוחה שבת גם מספק?
14.2
כיצד הגמרא "מקשה" על הדרשות של התנאים - רבי ישמעאל ושל רבי עקיבא - מדברי האמוראים - אביי ורבא?
14.3
האם כל דרשה בסוגיה נובעת מכח סברא של אותו חכם, או שמא היתה לכל אחת קבלה ממסורת שונה, ואם כן, מניין היתה לשמואל מסורת שלא היתה לכל התנאים בסוגיה!
15.
ולכן נראה להסביר:
כל החכמים בסוגיה ידעו במסורת שהדין הוא שגם ספק פיקוח נפש דוחה שבת. את המקור הם לא קיבלו במסורת, ולכן כל חכם חיפש "אסמכתא" מפסוק לדין הידוע. ולכן אצל התנאים בסוגיה נאמר "נענו...", כלומר, מצאו מקור מכח פרשנותם האישית.
ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קיב בשם היעב"ץ שדרשתו של שמואל היא "אסמכתא", וכן משמע ב"מאירי". ולכן גם לא קשה מדוע התנאים לא פרשו כשמואל.
16.
ויש להוסיף, שהמקור של "וחי בהם" הוא המקור הכללי לכל הדרשות. ומכל מקור אחר שאמר אחד התנאים לומדים דין פרטי או רעיון ייחודי שקשור לדין של "פיקוח נפש". ואין הדרשות חלוקות זו על זו. וזו היא משמעות הביטוי "נענה רבי..." אצל גדולי התנאים בסוגיה. כל אחד מהם הסכים לחברו ובא להוסיף על דבריו. ולכן הגמרא מספרת שהיו "מהלכין בדרך", כלומר, אמרו את דבריהם בלי לנהל על כך דיון בבית המדרש כי הם לא חולקים זה על זה!
הדיון התנהל רק בדורות מאוחרים יותר, בימי רבא; רב נחמן בר יצחק [או רבינא], ולכן בדקו כל דרשה של התנאים גם לפי כללים של האמוראים אביי ורבא.
16.1
[הערה: רבינא אמר: אמר רבינא ואיתימא רב נחמן בר יצחק: טבא חדא פלפלתא חריפא ממלא צנא דקרי. "
פלפל קטן - תבלין חריף.
לכן נראה לי שברור מכאן שדברי שמואל כאן מהווים "תבלין". הם הנותנים את הטעם לשאר המקורות שאמרו החכמים [התנאים] לפני תקופת שמואל]
ואולי הכוונה היא שה"וחי בהם" - הפלפל - הוא ההסבר של כל שאר המקורות מהפוקים
17.
הערה: גם לגבי הדין שפיקוח נפש לא דוחה איסור שפיכות דמים - לעיל מסכת יומא דף פב - אומר ה"כסף משנה" שהנימוק האמיתי הוא נסתר והדין עצמו היה ידוע להם - "דקבלה היתה בידם", והסברא של "מאי חזית" היא רק "טעם מסברא":
כסף משנה הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה ה:
...ואפשר לומר דס"ל לר"ל שמ"ש דבש"ד סברא הוא אינו עיקר הטעם דקבלה היתה בידם דש"ד יהרג ואל יעבור אלא שנתנו טעם מסברא להיכא דשייך אבל אין ה"נ דאפילו היכא דלא שייך האי טעמא הוי דינא הכי דיהרג ואל יעבור:
