סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ספק ספיקא בפיקוח נפש 

יומא דף פה ע"א


מי שנפלה עליו מפולת, ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נכרי ספק ישראל - מפקחין עליו את הגל. מצאוהו חי - מפקחין, ואם מת - יניחוהו. 
...
מי שנפל עליו מפולת וכו'. מאי קאמר? - לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא ספק הוא שם ספק אינו שם, דאי איתיה חי הוא - דמפקחין, אלא אפילו ספק חי ספק מת - מפקחין, ולא מיבעיא ספק חי ספק מת דישראל, אלא אפילו ספק נכרי ספק ישראל - מפקחין. מצאוהו חי מפקחין מצאוהו חי פשיטא! - לא צריכא, דאפילו לחיי שעה.

מה פירוש הביטוי "מאי קאמר"?
הרשב"ם בבא בתרא דף קלט:

מאי קאמר - דמתני' לפי משמעותה קשיא רישא לסיפא דקתני רישא נשאו גדולים ישאו קטנים והדר תני אם אמרו קטנים דמשמע לא ישאו קטנים...

כלומר, "מאי קאמר" איננו ביטוי סתמי לברור הענין, אלא הוא מהוה שאלה על סתירה פנימית במשנה, והתרוץ "הכי קאמר" מתרץ סתירה זו.

רש"י בסוגייתנו מפרש: "כל הני ספיקי דקתני מאי אתו לאשמועינן", כלומר במשנתנו לא מדובר בסתירה אלא בדוגמאות "מיותרות" שיש להסביר מדוע המשנה מציינת אותם.

לפעמים הגמרא מתחילה את יישוב השאלה בביטוי "הכי קאמר..." ולא כך בסוגייתנו.

לכאורה ניתן להסביר את הסבר הגמרא בשני אופנים:

1. כוונת המשנה היא, שיש 3 מצבי ספק והם "שווי ערך", כלומר, כל אחד מהם מוגדר כספק פיקוח נפש שמחללים עליו את השבת.

2. כוונת המשנה ללמדנו שגם מקרה אחד שבו מתקיימים כל הספקות שבמשנה - "ספק ספיקא" - גם הוא מוגדר כ"ספק פיקוח נפש"

רמב"ם הלכות שבת פרק ב הלכה יח:

מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם מפקחין עליו, מצאוהו חי אף על פי שנתרוצץ ואי אפשר שיבריא מפקחין עליו ומוציאין אותו לחיי אותה שעה.

הרמב"ם כותב במפורש רק את המקרה הראשון מהספקות שבמשנה.

מגיד משנה הלכות שבת פרק ב הלכה יח:

[יח] מי שנפלה עליו וכו'. משנה שם (פ"ג) ומבואר בגמ' (דף פ"ה) דאפי' ספק ספקא כגון ספק יש אדם אם לאו ואם יש שם ספק ישראל ספק עובד כוכבים ומזלות ואם הוא ישראל ספק חי ספק מת מחללין.
ורבינו ז"ל לא חשש להזכיר זה מפני שיזכיר בסמוך ואפי' תשעה עובדי כוכבים ומזלות ואחד ישראל מפקחין. וכן ממה שיזכיר מצאוהו חי מתבאר שאין ידוע להם אם הוא חי אם מת:

הוא מסביר שלמרות שניסוח הרמב"ם הוא כאפשרות 1 לעיל, הרי שמתוך הלכות נוספות ברמב"ם משמע שפוסק כאפשרות 2.

לחם משנה הלכות שבת פרק ב הלכה יח:

[יח] מי שנפלה עליו מפולת וכו'. כתב ה"ה ומבואר בגמרא דאפי' ספק ספקא כגון ספק שיש אדם וכו' בגמרא אמרו לא מיבעיא ספק הוא שם ספק אינו שם דאי איתיה חי הוא דמפקחין אלא אפי' ספק חי וכו'.

ובאמת נראין דברי הגמרא לכאורה שכל ספק וספק בפני עצמו הוא וה"ק לא מבעיא ספק זה דא"ל דאי איתיה חי הוא אלא אפי' ספק חי ספק מת מפקחין
וא"כ יש תימה בדברי ה"ה מי הכריע לומר דהאי תלת ספיקי הוו בחדא מלתא.

הוא מעיר על דברי ה"מגיד משנה", שלכאורה משמע מהרמב"ם כאפשרות 1.

ונראה לומר שהוכרח לומר כן דאל"כ אין כאן לא מבעיא דאע"ג דבספק הוא שם ספק אינו שם אית ביה טיבותא חדא דאי איתיה חי בספק חי ספק מת איכא טיבותא אחריתי דע"כ הוא שם ע"כ הוכרח לומר דהם תלת ספיקי בחדא מלתא
ורבינו הזכירם מפני שכתב מצאוהו חי משמע דהוא ספק חי ספק מת וכן הספק האחר ספק עובד כוכבים ומזלות ספק ישראל הוזכר בדברי רבינו:

הספק של "ספק חי ספק מת" בנוי על ההנחה שבכלל הוא נמצא שם ואי אפשר לומר שהוא מקרה נפרד ובלתי תלוי ב"ספק הוא שם ספק אינו שם". ולכן ניתן להבין את תשובת הגמרא ב"לא מיבעיא" רק אם מדובר במקרה אחד שיש בו את כל מצבי הספק.

ויש לציין: לפי מסקנת פרשני הרמב"ם יוצא, שגם מקרה שיש בו את כל שלושת הספקות מוגדר כ"ספק פיקוח נפש", ובמילים אחרות, גם סיכוי קלוש להצלת האדם מוגדר כ"ספק פיקוח נפש" ומחללים עליו את השבת.

במשנתנו: לא ידוע אם הוא בכלל נמצא שם, ואם הוא חי ואם הוא יהודי - אם כל ספק הוא 50%-50% יוצא שבמקרה שיש בו את שלושת הספקות הסיכוי שמדובר ביהודי חי שמותר לחלל עליו את השבת הוא 12.5%.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר