סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

קדושת החיים השבת והמשכן - חד הם!

בין הדף היומי ופרשת השבוע - פרשת תרומה תשע"ד / אריאל תמיר

יומא פג ע"א, פה ע"ב


בפרשתנו אנו קוראים על הציווי לבנות משכן. וידוע הקשר ההדוק בין מלאכת המשכן לשבת שאינה נדחית מפני מלאכת הקמתו. קשר זה מקבל את ביטויו באופן החזק ביותר במסכת שבת בה נלמדים ל"ט מלאכות שבת מהמלאכות שהיו בעשיית המשכן. קשר זה בין מלאכות המשכן לבין המלאכות האסורות בשבת נזכר פעמים אחדות במסכת שבת כדבר ברור. עד כדי כך שישנן מלאכות שנזכרו במשנה, והגמרא שואלת ביחס אליהן: 'מלאכה פלונית במשכן היכן הייתה?'.

מהו פשר הקשר הזה בין מלאכות שבת למלאכות המשכן? מניין ברור לתַּנאים ולאמוראים במסכת שבת, כי המקור למלאכות שבת הוא במלאכות שנעשו לשם הקמת המשכן?

התשובה לכך נעוצה בציווי על השבת המופיע ככרוך ומשולב במסגרת הציווי על מלאכת המשכן. בשני מקומות בפרשות המשכן מופיעה מצוַת שבת. המקום הראשון הוא בסיום הציווי הגדול על עשיית המשכן. ציווי זה נמשך על פני פרשות תרומה, תצוה וראשיתה של פרשת כי תשא, וסיומו במצוַת שבת (ל"א, יב-יז): "אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ... מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת, כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ".

המקום השני שבו מופיעה מצוות שבת הוא בראש פרשת ויקהל:
(ל"ה, א-ד) "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת.
לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר.....".

קשר זה בין מצוַת שבת לבין הציווי על מלאכת המשכן, המתפרש כהגבלה של זמן עשייתו של המשכן, כמעט מפורש כאן בכתוב, מפני הדרך שבה משתלבת מצוַת השבת בתוך פתיחת הציווי על עשיית המשכן. מסיבה זו, עמדו חז"ל במכילתא דר' ישמעאל על קשר זה דווקא בראש פרשת ויקהל, מה שלא עשו במצות שבת שבפרשת כי תשא. וכך שנינו במכילתא: "ויקהל משה" וגו' – למה נאמרה פרשה זו? לפי שהוא אומר "ועשו לי מקדש"(כ"ה, ח), שומע אני בין בחול בין בשבת, ומה אני מקיים "מחלליה מות יומת" (ל"א, יד בפרשת כי תשא) בשאר כל מלאכות, חוץ ממלאכת המשכן...תלמוד לומר "ויקהל משה..."- בחול ולא בשבת".

לפרשנות זו שותפים כל מפרשי הפשט, ראשונים ואחרונים.

בבוא משה לצוות את בני ישראל על עשיית המשכן, הוא פתח את דבריו במה שסיים הציווי שהוא עצמו קיבל מאת ה' בפרשת כי תשא בסוף הציווי על מלאכת המשכן. מדוע עשה כן? מפני איסור המלאכה בשבת הנוגע לעשיית המשכן, הוא דבר שנחוץ לדעתו עוד בטרם ניגשים אל המלאכה. ציווי ה' למשה לא גרר אחריו עשייה מיידית, אלא הליכה של משה לעם והעברת המסר אליו. לכן, מצוַת שבת נמצאת בסיום הציווי כמין הערה למשה, כי דע לך שלמרות הציווי הוא לא חל בשבת.

את ציווי זה על השבת מפרשת כי תשא בהקשר של המשכן, מוצאים אנו בדף היומי הנלמד בש"ק הבעל"ט, פר' תרומה. בדף פה: מובאות דעות שונות מניין נלמד שפיקוח נפש דוחה שבת. סוגיה זו מתעוררת לאור המשנה בדף פג. בה מובא: "אמר ר' מתיא בן חרש החושש בגרונו מטילין לו סם בתוך פיו בשבת מפני שהוא ספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה את השבת...". שלוש מהשיטות מניין לומדים שפיקוח נפש דוחה שבת מושתתות על הפסוקים בפרשת כי תשא: "רבי יוסי בר' יהודה אומר {שמות לא-יג} את שבתותי תשמורו יכול לכל (לכל מקרה) ת''ל 'אך' חִלֵק (המילה 'אך' נתפסת כמיעוט ובמקרה זה באה למעט פיקוח נפש) רבי יונתן בן יוסף אומר {שמות לא-יד} כי קודש היא לכם - היא מסורה בידכם ולא אתם מסורים בידה. ר' שמעון בן מנסיא אומר {שמות לא-טז} ושמרו בני ישראל את השבת אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה". ונשאלת השאלה מה ראו לנכון תנאים ללמוד מפסוק המְצַווה על השבת אגב ציווי המשכן ולא מציווי על השבת העומד בפני עצמו במספר מקומות בתורה?

אלא שטמון כאן רעיון פנימי המחבר בין השבת למשכן. כפי שהקב"ה מצווה עלינו כי כל דבר ראשון (בכור, ביכורים וכו') נקדיש לשמו כך רצה ה' ש'עם זו יצרתי' יקדיש את ביכורי יצירתו הרוחנית הראשונה לו, לשמו.

כתוב במלאכת המשכן:"וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת..".

אותה מלאכה במשכן הדורשת חשיבה –'מלאכת מחשבת' היא זו שנאסרה בשבת. השבת והמשכן קדושים לשמו יתברך. השבת בזמן והמשכן במקום. ציוונו ה' לשבות בשבת, בזמן קדוש לשמו, ממלאכת מחשבת. מלאכה זו כשהיא נעשית לבניית מקום להאדרת קדושתו יכולה לשבות ביום המיועד כולו לקדושתו יתברך.

ניתן לומר כי רעיון זה טמון גם בעיקרון של 'פיקוח נפש דוחה שבת'. לכן השתמשו החכמים דווקא בפסוקים אלו המצווים על השבת בהקשר של דחיית המשכן מפניה. אמנם אנו מצווים על השבת שכולה קודש לה' יתברך. אך כאשר מתנגש ציווי זה עם עיקרון קדושה אחר של 'קדושת החיים' נדחית קדושת השבת מפניו.

לפי העיקרון הנ"ל אפשר לומר שאין כאן למעשה דחייה, אלא ההתעסקות בקדושת חיי אדם הנברא בצלם א-לוקים מאדירה את קדושתו יתברך באופן שניתן להניח לרגע לשמירת השבת המאדירה אף היא את קדושתו, כאמור. אותה תורה המלמדת אותנו "לא תלין נבלתו....כי קללת א-לוקים תלוי.." מלמדת אותנו גם, כי הזנחת ההתעסקות בקדושת חיי אדם שנברא בצלם, אף אם היא לטובת שמירת השבת, כמוה כפגיעה בקדושתו יתברך. כך עיקרון דחיית השבת מפני פיקוחן של נפשות ישראל נלמד מהמשכן, בית ה'. "שבת קודש נפשות ישראל בצל כנפיך יחסיון, ירוויון מדשן ביתך...".

להורדת העלון

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר