הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כמר בר רב אשי - בתראי
יומא דף פג ע"א
מר בר רב אשי אמר: כל היכא דאמר צריך אני אפילו איכא מאה דאמרי לא צריך - לדידיה שמעינן, שנאמר לב יודע מרת נפשו.
תנן: אם אין שם בקיאין - מאכילין אותו על פי עצמו. טעמא - דליכא בקיאין, הא איכא בקיאין - לא!
הכי קאמר: במה דברים אמורים - דאמר לא צריך אני, אבל אמר צריך אני - אין שם בקיאין כלל מאכילין אותו על פי עצמו, שנאמר לב יודע מרת נפשו
1.
תוספות מסכת יומא דף פג עמוד א:
מר בר רב אשי אמר כל היכא דאמר צריך אני - פלוגתא דרבוותא הוא אי הלכתא כמר בר רב אשי אי לא
בסדר תנאים ואמוראים כתב הלכתא כמר בר רב אשי בכולי הש"ס לבר ממיפך שבועה ואודיתא
מיפך שבועה בפרק שבועת הדיינין (שבועות דף מא.) ואודיתא בסוף פרק זה בורר (סנהדרין דף כט:)
ור"ח כתב דהלכתא כוותיה בכוליה הש"ס בר ממיפך שבועה וחיוורי חוורי גבי צומת הגידין שילהי פרק בהמה המקשה (חולין דף עו:) וסימניך הפך לבן
ורב האי ורבינו גרשום זצ"ל פסקו הלכתא כוותיה (בר) במיפך שבועה ואודיתא ובכולי הש"ס לא.
תוס' מציין 3 שיטות:
1.1
תמיד פוסקים כ"מר בר רב אשי" מלבד בשתי הלכות.
1.2
תמיד פוסקים כ"מר בר רב אשי" מלבד שתי הלכות [אחת מהן הלכה שונה מזו שבסעיף 1.1]
1.3
תמיד אין פוסקים כ"מר בר רב אשי" מלבד שתי הלכות [כמו בסעיף 1.1] שכן פוסקים כמותו.
2.
תוס' מציין בתחילת דבריו שלפי כל הנ"ל יוצא שיש מחלוקת אם הלכה כמר בר רב אשי בסוגייתנו. [ראה גם "מתיבתא", הערה יד]
3.
רמב"ם הלכות שביתת עשור פרק ב הלכה ח:
חולה שיש בו סכנה ששאל לאכול ה ביום הכפורים אף על פי שהרופאים הבקיאין אומרין אינו צריך מאכילין אותו על פי עצמו עד שיאמר דיי, ו
אמר החולה איני צריך והרופא אומר צריך מאכילין אותו על פיו ז, והוא שיהיה רופא בקי,
רופא אחד אומר צריך ואחד אומר אינו צריך מאכילין אותו,
מקצת הרופאין אומרין צריך ומקצתן אומרין אינו צריך הולכין אחר הרוב או אחר הבקיאין,
ובלבד שלא יאמר החולה צריך אני,
אבל אם אמר צריך אני ח מאכילין אותו,
לא אמר החולה שהוא צריך ונחלקו הרופאים והיו כלם בקיאין ואלו שאמרו צריך כמנין שאמרו אינו צריך מאכילין אותו.
4.
הגהות מיימוניות הלכות שביתת עשור פרק ב הלכה ח:
[ח] אמר מר בר רב אשי כל היכא דאמר צריך אני אפילו מאה אמרי לא צריך לא צייתנו להו וכן פסקו התוס' כוותיה דהוא בתראה ועוד דקיימא לן כוותיה בכל התלמוד בר ממיפך שבועה דאורייתא ע"כ:
הוא מסביר שהרמב"ם פוסק כמר בר רב אשי בסוגייתנו, והוא מסביר שתוס' פוסק כמר בר רב אשי כי הוא "בתראי", וכן בגלל הכלל שתמיד הלכה כמר בר רב אשי:
5.
תוספות ישנים מסכת יומא דף פג עמוד א:
מר בר רב אשי אמר כל היכא דאמר צריך אני כו'. וכוותיה קיימא לן דהוא בתראה
ועוד קיימא לן כוותיה בכולי תלמודא לבר ממיפך שבועתא ואודיתא כמו שכתוב בתשובת הגאונים כמו שפי' בשבועות:
הוא מביא את כלל מספר 1.1 שבתוס' שבסוגייתנו. אבל מוסיף נימוק נוסף מדוע יש לפסוק כמר בר רב אשי, כי הוא "בתראי" [=אחרון] והכלל הוא "הלכה כבתראי".
6.
מגיד משנה הלכות שביתת עשור פרק ב הלכה ח:
ואחר כן אמרו מר בר רב אשי אמר כל היכא דאמר צריך אני אפילו איכא מאה דאמרי לא צריך לדידיה שמעינן ולדעת מר בר רב אשי לא עבדינן ההיא אוקמתא ולזה סובר רבינו שהולכין אחר רוב דעות כמו שאכתוב בסמוך ומ"ש כאן הוא כמר בר רב אשי וקי"ל כותיה וכ"פ ז"ל:
הוא "סותם" שהלכה כמר בר רב אשי, ולא מנמק.
7.
לפי כמה ראשונים לעיל יוצא, שהכלל שמקובל בש"ס שהלכה כמר בר רב אשי בכל הש"ס מלבד שתי הלכות [ראה בסעיפים 1-3 לעיל] לא נובע מהכלל שהלכה כמותו בגלל שהוא "בתראי"!
8.
אם נאמר שמר בר רב אשי הוא "בתראי" לכל חכמי הגמרא מובנת השיטה שקובעת שהלכה כמותו בכל הש"ס מלבד 2-3 מקומות - שבהם כנראה "עורך הגמרא" פסק שלא כמותו.
9.
אבל מצינו גם שהראשונים בש"ס מנמקים שהלכה כמותו גם בלי הכלל של "הלכה כבתראי". [ראה מה שכתבנו על עבודה זרה דף סו].
10.
אולי ניתן לומר [חידוש]: הכלל של הלכה כבתראי נאמר רק במחלוקת ישירה [=פנים אל פנים] ולא במקרה שאמורא הביע דעתו כחכם אחר [אבל לא משמע כך מספרי הכללים], או כשאמר את דינו בלי להתייחס לדעת קודמיו.
11.
ומוסכם על כולם, כש"סתמא דגמרא" חולקת על מר בר רב אשי אזי אין הלכה כמותו, למרות שהוא ה"בתראי".
12.
ספר הכריתות ימות עולם הקדמה:
ואח"כ אתחיל באמוראים מרבי חייא ורב ורבי יוחנן וחביריהם שהיו תחלת האמוראים עד רב אשי ורבינא שהיו סוף האמוראים וסוף התלמוד, ואחריהם מר בר רב אשי.
ועוד אכתוב מעט מרבנן סבוראי שהוסיפו מעט תוספת על חיבור רב אשי כמו בתחלת קידושין...
משמע מדבריו שמר בר רב אשי היה בתקופת המעבר בין סוף האמוראים לבין תחילת תקופת הסבוראים. ולפי זה כנראה מעמדו ההלכתי היה מכריע, ועל כן לפי רוב השיטות הלכה כמותו כמעט בכל מקום ולאו דווקא מפני הכלל הכללי של "הלכה כבתראי" שתופס גם לגבי חכמים שונים בין האמוראים.
13.
בכמה מקורות [ראה "סדר הדורות"] מצינו שמר בר רב אשי "חתם התלמוד הבבלי"!
14.
ולכן יש לומר שהכלל הכללי שהלכה כמותו בכל הש"ס [ראה השיטות בסעיפים לעיל 1-3] נקבע בדורות מאוחרים יותר [אחרי חתימת התלמוד] כנראה בגלל תפקידו וגדולתו בעריכת הש"ס.
15.
כמובן שעניין זה של עריכת הש"ס, מתי נעשה ועל ידי מי בדיוק נדון בהרחבה בספרות התורנית.
