הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

רב יהודה - רבה - רבא - רב זביד 

יומא דף עט ע"א-ע"ב

אמר (רבא) +מסורת הש"ס: [רבה]+ אמר רב יהודה: כותבת הגסה שאמרו - יתירה מכביצה, וקים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה, בציר מהכי - לא מיתבא דעתיה. מיתיבי: מעשה והביאו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל, ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי של מים, ואמרו: העלום לסוכה, ותני עלה: לא מפני שהלכה כך, אלא שרצו להחמיר על עצמן. וכשנתנו לו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה, נטלו במפה, ואכלו חוץ לסוכה, ולא בירך אחריו. 
הא כביצה - בעי סוכה. ואי סלקא דעתך כותבת הגסה שאמרו יתירה מכביצה, השתא שתי כותבות בלא גרעינן - לא הוו כביצה, כותבת הגסה וגרעינתה מי הוי יתירה מכביצה? אמר רבי ירמיה: אין, שתי כותבות בלא גרעינתן - לא הוו כביצה, כותבת הגסה וגרעינתה - הוי יתירה מכביצה. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: תרי קבי דתמרי, חד קבא דקשיתא וסריח. רבא אמר: התם היינו טעמא משום דהוו ליה פירי, ופירי לא בעו סוכה. מיתיבי, אמר רבי: כשהיינו לומדים תורה אצל רבי אלעזר בן שמוע הביאו לפנינו תאנים וענבים, ואכלנום אכילת עראי חוץ לסוכה. אכילת עראי - אין, אכילת קבע - לא! - אימא: אכלנום כאכילת עראי חוץ לסוכה. איבעית אימא: אכלנום אכילת קבע, ואכלנו פת אכילת עראי בהדייהו חוץ לסוכה. לימא מסייע ליה: לפיכך אם השלים במיני תרגימא - יצא. ואי סלקא דעתך פירי בעו סוכה - ליתני פירות! - מאי מיני תרגימא - פירות. ואיבעית אימא: באתרא דלא שכיחי פירי. 
רב זביד אמר: כותבת הגסה שאמרו חסרה מכביצה....
אלא לאו שמע מינה: כותבת הגסה שאמרו פחות מכביצה, כביצה - משבעא, ככותבת - מיתבא דעתיה.
 

1.

בסוגייתנו יש מחלוקת מהו השיעור במשנה של "כותבת הגסה" - שיעור איסור אכילה ביום הכיפורים. לפי רב יהודה השיעור הוא "יותר מכביצה", ולפי רב זביד "חסרה מכביצה".
להלכה נפסק כרב זביד.

2.
ונראה בפשטות שהלכה כרב זביד כי הוא היה "בתראי"[=מאוחר]. הוא היה תלמידו של רבא. ולפי הגירסא המתוקנת בגמרא שרבה אמר בשם רב יהודה, הרי שרב זביד לא היה תלמידו אלא היה תלמיד של תלמידו - ולכן הלכה כמותו [רק לפי השיטה שהכלל של הלכה כבתראי תקף גם בתקופה שלפני אביי ורבא].

3.
אבל לפי הגירסא שרבא אמר בשם רב יהודה הרי שלא ברור שהלכה צריכה להיות כרב זביד כי יש ספק בדבר אם אומרים "הלכה כבתראי" גם כמשדובר בתלמיד - רב זביד - נגד רבו - רבא.

4.
מתקני הגירסא ששינו את "רבא" ל"רבה" עשו זאת כנראה מפני שכתוב בגמרא "אמר רבא אמר רב יהודה" ורבא לא חי בימי רב יהודה, ואילו רבה כן הכיר את רב יהודה, והביטוי "אמר רב... אמר רב..." בדרך כלל מעיד שמדובר בתלמיד שאומר בשם רבו ולא מתאים לרבא שאמר בשם רב יהודה.

4.1
אמנם יש מי שאומר שלפעמים הביטוי "אמר רב... אמר רב..." מתאים גם כשמדובר באמורא שאמר בשם רבו, ורבו אמר גם הוא בשם רבו שלו, והגמרא מביאה רק את שם האמורא הראשון ואת שם האמורא האחרון - רבא ורב יהודה, ובאמת מדובר שרבא שמע מרבה ורבה שמע מרב יהודה. [זהו נושא לדיון רחב בפני עצמו]

5.
וגם אפשר אולי לומר, שרב זביד לא ממש חולק על רבו רבא [לפי גירסת "רבא"]. כי רבא אמר בשם רב יהודה ואולי הוא עצמו לא לגמרי מסכים לדבריו, ולכן תלמידו של רבא - רב זביד - יכול לפסוק באופן שונה. ואולי גם רב זביד אומר שכך סובר רב יהודה על סמך מסורת שהיתה בידו!

6.
אבל באמת נראה שיש לפסוק כרב זביד בגלל שהגמרא מסיימת את הסוגיא

"אלא לאו שמע מינה: כותבת הגסה שאמרו פחות מכביצה, כביצה - משבעא, ככותבת - מיתבא דעתיה.

וניסוח זה מעיד בפשטות שכך פוסקת הגמרא [ה"סתמא דגמרא" או "עורך הגמרא"].