הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"חד אמר... וחד אמר..."
יומא דף עה ע"א
+משלי כג+ כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים, רבי אמי ורבי אסי,
חד אמר: כל הנותן
עינו בכוסו - עריות כולן דומות עליו כמישור.
וחד אמר: כל הנותן עינו בכוסו - כל העולם כולו דומה עליו כמישור.
+משלי יב+ דאגה בלב איש ישחנה
רבי אמי ורבי אסי,
חד אמר: ישחנה מדעתו,
וחד אמר: ישיחנה לאחרים
+ישעיהו סה+ ונחש עפר לחמו, רבי אמי ורבי אסי;
חד אמר: אפילו אוכל כל מעדני עולם טועם בהם טעם עפר.
וחד אמר: אפילו אוכל כל מעדני עולם אין דעתו מיושבת עליו עד שיאכל עפר.
...
+במדבר יא+ זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, רב ושמואל;
חד אמר: דגים,
וחד אמר: עריות. מאן דאמר דגים - דכתיב נאכל, ומאן דאמר עריות - דכתיב חנם. ולמאן דאמר עריות - הא כתיב נאכל! - לישנא מעליא נקט, דכתיב +משלי ל+ אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און. ולמאן דאמר דגים, מאי חנם? דהוו מייתין להו מהפקירא. דאמר מר: כשהיו ישראל שואבין מים הקדוש ברוך הוא מזמין להם בתוך המים דגים קטנים בכדיהן. בשלמא למאן דאמר דגים, אבל עריות לא פריצי בהו - היינו דכתב +שיר השירים ד+ גן נעול אחתי כלה [גו'] אלא למאן דאמר עריות - מאי מעין חתום? - מהנך דאסירין לא פריצי בהו. בשלמא למאן דאמר עריות היינו דכתיב +במדבר יא+ וישמע משה את העם בכה למשפחותיו - על עסקי משפחותיו שנאסרו להם לשכב אצלם, אלא למאן דאמר דגים - מאי בוכה למשפחותיו?
הא והא הואי.
+במדבר יא+ את הקשאים ואת האבטחים,
רבי אמי ורבי אסי:
חד אמר: טעם כל המינין טעמו במן, טעם חמשת המינין הללו לא טעמו בו.
וחד אמר: טעם כל המינין טעמו טעמן וממשן, והללו - טעמן ולא ממשן.
1.
בסוגייה יש כמה מימרות רצופות בניסוח של "חד אמר... וחד אמר...". לגבי המחלוקת בין רב ושמואל לגבי "הדגה" אם פירושו ממש דגים, או הכוונה לעריות, הגמרא מסכמת "הא והא הואי", כלומר, שבני ישראל בכו גם על הדגים שחסרו להם וגם על העריות שנאסרו עליהם.
2.
ואולי כך ניתן לומר על הרבה מופעים של ביטוי זה בש"ס - לפחות לגבי אגדות חז"ל - כבסוגייתנו - שזו משמעות הביטוי "חד אמר... וחד אמר...", שיש שני הדגשים אבל שניהם משלימים זה את זה ואינה מחלוקת רגילה. ואולי בענייני הלכה לא כך.
וגם באותם מקרים שהגמרא מבררת מי מהאמוראים אמר מה, ומסיימת בביטוי "תסתיים" והיא קובעת בדיוק מהי שיטת אחד מהאמוראים, אז מדובר במחלוקת "רגילה".
