אמר קרא לעשות בתוך
יומא עב ע"א
"חושן ואפוד עשרים ושמונה מנא לן? דכתיב ועשית חשן משפט מעשה חשב כמעשה אפד תעשנו זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר, ארבעה דשיתא שיתא - עשרין וארבעה, זהב ארבעה - הא עשרין ותמניא. - ואימא זהב נמי ששה!... רב אשי אמר: אמר קרא לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן. היכי נעביד? נעביד ארבעה דתרי תרי - הוו להו תמניא".
רב אשי לא פירש מה בכך אם הוו להו תמניא. ופירש התוספות על פי הכלל דלקמן בדף פ ע"א: "תפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט תפסת" – שמדרשה ניתן לדרוש רק את המועט ההכרחי בלבד.
וקשה, שלסברה זו היה לרב אשי להזכיר את הביטוי 'תפסת מועט' או לשון דומה. ואילו מלשונו "הוו להו תמניא" משמע שעצם המספר שמונה אינו אפשרי.
אלא יש לפרש שמהפסוק "לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן" למד רב אשי שלא יתכן שהזהב יהיה רב על שאר המינים, כי אז אינו נקרא בתוך, אלא שהזהב עיקר והמינים נקראים סביב לזהב. וכיון ששאר המינים חוטן כפול ששה, לא יתכן שהזהב יהיה של שמונה.
