מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם שופר של בהמה טמאה פסול
ראש השנה כו ע"ב
במשנה, שופר של ר"ה של יעל פשוט וכו', ובגמ' דתניא ר"י אומר בר"ה היו תוקעין בשל זכרים כפופין וכו'.
ויעוי' בחי' הר"ן הכא (דף ו. ברי"ף) בד"ה ומיהו שכ' בזה"ל, אע"ג דמסקינן חוץ משל פרה, אפשר דדוקא בטהורים אבל בטמאים לא, דהא אמרי' בפרק במה מדליקים (כח.) לא הוכשרו למלאכת שמים אלא של בהמה טהורה בלבד, ושופר מלאכת שמים הוא דהא וכו'. ומיהו לאו ראיה גמורה היא, דהתם בפ' ב"מ משמע דמשכן גופיה לא גמרינן מההיא דלא הוכשרו למלאכת שמים דהא אמרי' בההיא שמעתא מאי הוי עלה דתחש וכדאי' התם, ולפיכך הדבר צ"ע, עכ"ל הר"ן יעו"ש.
ויעוי' בב"י בה' שופר (ר"ס תקפו' ס"א) שהביא להר"ן הנ"ל, ובדרכי משה הוסיף ע"ז "וטוב להחמיר", וכן יעו"ש ברמ"א שכ' להלכה בשם הר"ן דשופר מבהמה טמאה "פסול" ע"ש. אולם צ"ע מ"ט הכריע כן ולא כ' רק כש"כ בד"מ, וכש"כ הר"ן גופא, וצ"ע. ועכ"פ יעו"ש במג"א (סק"ג) שכ' דמש"כ ה"עולת שבת" לחלוק על הרמ"א וס"ל דשופר מבהמה טמאה כשר דהא לא קי"ל כההיא דלא הוכשרו וכו' עכ"ד הע"ש, אך לא עיין בשבת (כח:) דה"ט דפסול דאיתקש כל התורה לתפילין כדאי' בקידושין (לה.), עכ"ד המג"א ע"ש. והיינו דג"כ פשיטא ליה דפסול, וה"ה לכל התורה שאסור לעשות "לגוף המצוה" בדבר שאסור באכילה.
אולם צ"ע מדברי הר"ן גופא, דהא כל דס"ל דשופר משל בהמה טמאה פסול ה"ט מדשופר "מלאכת שמים" הוא וכדאי' בגמ' דלזכרון קאתי א"כ כלפנים דמי, עכ"ל הר"ן ע"ש. והיינו דדומה לעבודה במקדש דהוי "בפנים" וכה"ג בעינן שיהיה מן "המותר בפיך", אך לא כן גבי שאר מצות דאינם "לזכרון" וכיו"ב וכגון "מעקה" או לגרש "אשה רעה" דלא דמי כלל לעבודה בביהמ"ק דלא מספק"ל כלל לר"ן אם כשר בכה"ג א"ל אלא פשיטא ליה דכשר, והיינו דמותר לעשות מעקה מבהמה טמאה וכן לכתוב גט על קלף מבהמה טמאה, והיינו דלא הוקשו כל המצות לתפילין לענין זה כ"א לענין מצ"ע שהזמ"ג כדאי' בפ"ק דקידושין שם, וא"כ מהו שכ' המג"א בפשיטות דה"ט דהרמ"א דשופר דבהמה טמאה פסולה מדהוקש לתפילין, הא כל מקורו דהרמ"א להאי דינא נובע מרבינו ניסים ז"ל, ואיהו גופא מספק"ל דשמא יהיה פסול מדהוי "לזכרון" לבנ"י לפני ה' וא"כ דומה לעבודה בביהמ"ק, דמדוייק דדוקא מה"ט יפסל אך לא כן בשאר מצות מדהוקש לתפילין, וא"כ מהו שכ' המג"א דה"ט שפסול מדהוקש כה"ת לתפילין, וצ"ע.
ועוד יל"ע במג"א, דיעוי' בשו"ע בה' תפילין (סימן לב' סי"ב) שכ' דצריך שיהיה הקלף מעור בהמה חיה ועוף טהורים אבל לא מעור בהמה חו"ע טמאים דכ' למען תהיה תורת וגו', ויעו"ש במג"א (סקי"ד) שכ' דבתוס' בפ"ב דסוטה (יז:) ד"ה לא על וכו' כתבו בשם הירושלמי דאפי' שאר ספרים שיש בהם שמות אסור לכתוב על עור בהמה טמאה, עכ"ד המג"א. ויעו"ש בפמ"ג בא"א שכ' דלאו דוקא תנ"ך אלא אף ספרים שיש בו שמות קדושים שכתובים בפירוש שאין נמחקים וכו' ע"ש. וא"כ מדוייק במ"א דס"ל דדוקא ב"ספרים" בעינן עור בהמה טהורה ולא כן בשאר כל המצות דאי"צ מבהמה טהורה, ודלא כדס"ל למג"א בפשיטות בה' שופר שם דה"ה לכל המצות מדהוקשה כל התורה לתפילין, וצ"ע.
אולם נר' ליישב, דס"ל למג"א דאכן הוי פלוגתא דהבבלי והירושלמי, דהבבלי אכן ס"ל דהוקשה כל התורה אף לענין "מן המותר בפיך" ולכן בכל המצות אסור שיהיה מבהמה טמאה, אולם הירושלמי בסוטה שם ס"ל דהוי דוקא לענין תפילין וכן לענין ספרים מדדמי לתפילין אך לא לענין שאר תשמישי קדושה ומצות. ועוד ס"ל למג"א דבזה גופא נחלקו מרן הב"י והרמ"א, דהב"י ס"ל כוותיה דהירושלמי דהוי דוקא בתפילין ותו לא ולכן הביאו רק בה' תפילין ולא בה' שופר, אולם הרמ"א ס"ל כוותיה דהבבלי דהוי בכה"ת ולא רק בתפילין ולכן כ' בה' שופר בפשיטות דהשופר הנ"ל פסול. וא"כ לפי"ז לק"מ המג"א, שכן בה' תפילין שכ' דבירושלמי בתוס' מבואר דה"ה לספרי הקודש איירי בדעת מרן המחבר דאע"פ דס"ל דלא הוי בכל התורה מ"מ יסבור דהוי אף בספרים כמבואר בתוס' מירושלמי, ומשא"כ בה' שופר שכ' המג"א דהוי בכה"ת מדהוקש לתפילין איירי בדעת הרמ"א דס"ל דהוי אף בשאר מצות דע"כ דה"ט מדהוקש לתפילין, וא"כ המג"א אתי שפיר, וזה כפתור ופרח.
