מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם הידור מצוה הוי מדאורייתא או מדרבנן
סוכה כט ע"ב
לולב הגזול והיבש פסול וכו'. ופירש"י יבש, דבעינן מצוה מהודרת דכ' ואנוהו.
ויעוי' בתוס' דפליגי וס"ל דה"ט דפסול כדמפרש בגמ' דאיתקש לולב לאתרוג דכ' ביה הדר, ולא כדפירש"י מדכ' ואנוהו, דהא אין ואנוהו אלא לכתחילה ולא מיפסל בהכי כדמוכח לעיל בפ"ק (יא:) דאמרי רבנן לולב מצוה לאוגדו שנא' זה קלי ואנוהו ומ"מ אם לא אגדו כשר, עכ"ד.
וכן יעוי' ברא"ש הכא דס"ל כתוס' שכ' דבגמ' דידן פסיל יבש משום הדר ע"ש, וה"נ ס"ל לר"ן (בדי"ג: ברי"ף) שכ' דיבש פסול, דכ' באתרוג פרי עץ הדר ויבש לאו הדר הוא, וילפינן שאר מינין מאתרוג וכו', עכ"ל ע"ש. וה"נ ס"ל לריטב"א (ונדפס בחי' הרשב"א) דיבש פסול לפי שאינו הדר כדאי' בהדיא בגמ' בכמה דוכתי, ומש"כ בירושלמי משום לא המתים יהללו קה, לשון צחות הוא וכו', עכ"ל יעו"ש. וכן יעוי' במאירי בד"ה אמר המאירי וכו' שכ' דביבש פסול פירשו בו הטעם משום דבעינן הדר וליכא ע"ש.
והנה מדס"ל לרש"י דע"י שחסר ב"זה קלי ואנוהו" נפסל האתרוג והלולב והיינו מה"ת, ע"כ דס"ל דמה שדרשו חז"ל בפי"ט דשבת (קלג:) בדכ' "זה קלי ואנוהו" דהתנאה לפניו במצות עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה וכו', דהוי ממש מדאורייתא ולא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, דאל"כ לא היה פסול לגמרי מה"ת כ"א רק לכתחילה וכשר בדיעבד. וכן יעוי' בהשגות הראב"ד על בעל המאור בפ"ק לעיל (דף ז. ברי"ף) [באות א'] דמדוייק דס"ל דמ"ע דזה קלי ואנוהו הוי מה"ת ע"ש.
וה"נ י"ל דס"ל לתוס' דהוי מה"ת, מדהק' על רש"י רק מדכ' בגמ' דה"ט דפסול מדאיתקש לולב לאתרוג דכ' ביה "הדר", ואי ס"ל דבעלמא "הידור מצוה" הוי רק "מדרבנן", א"כ הו"ל לתמוה עוד על רש"י איך ס"ל דיבש "פסול" מה"ת מדחסר בזה קלי וגו' הא הוי רק "מדרבנן" וע"כ דבדיעבד כשרה, ומדלא הק' כן ע"כ דג"כ ס"ל דאכן הוי מה"ת ומ"מ לא "נפסל" עי"ז וכמוכח לעיל בפ"ק גבי איגוד דבדיעבד כשרה, ודו"ק.
אולם נר' דבהא גופא יסוד פלוגתתם, דיעו"ש בפ"ק בריטב"א שכ' בזה"ל, ואי רבנן מאי מצוה, פי' דליכא למימר דמצוה לאוגדו לכתחילה "מן התורה" ובדיעבד אם לא אגדו כשר, דהא כל בדאורייתא לא שאני לה בין לכתחילה בין בדיעבד, ופרקינן דהיינו מצוה דרבנן משום שנא' זה קלי ואנוהו התנאה לפניו במצות, עכ"ל יעו"ש. וא"כ י"ל דזהו דס"ל לתוס' ולריטב"א ודעימיה דה"ט דיבש "פסול" מה"ת מדחסר ב"הדר" ולא מדחסר ב"ואנוהו", דס"ל דבעלמא "הידור מצוה" שנלמד מזה קלי "ואנוהו" הוי רק מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, ודלא כדס"ל לרש"י והראב"ד והאנשי שם דהוי מדאורייתא, ולפי"ז ע"כ דא"א לפרש דה"ט דיבש פסול מדחסר בהידור מצוה, דהא הוי רק מדרבנן ומה"ת כשר לכתחילה, ולזה ס"ל דה"ט מדחסר בפרי עץ "הדר". והא דס"ל באמת דהוי רק מדרבנן, ה"ט כש"כ הריטב"א דמדכ' לעיל בפ"ק דהוי רק "לכתחילה" ע"כ דאינו מה"ת שכן ליכא בדאורייתא "לכתחילה ובדיעבד". וזהו שכ' הכא בתוס' דא"א לפ' כרש"י דה"ט דפסול מדכ' "ואנוהו", מדאמרי' לעיל דאינו "מעכב", דמזה מוכח דהוי רק מדרבנן ולא מה"ת.
וא"כ זהו דס"ל לריטב"א הכא כתוס' דיבש פסול לפי שאינו הדר, ולא ס"ל כרש"י דחסר בואנוהו, דאזיל לשיטתיה דואנוהו הוי רק מדרבנן ולא לעיכובא וע"כ דא"א ליה לפ' בזה כרש"י, ודו"ק. וה"נ יל"פ בדעת הרא"ש דפי' הכא כתוס' כנ"ל, דאזיל לשיטתיה דג"כ ס"ל דהידור מצוה הוי רק מדרבנן. דיעוי' בפ"ק דב"ק (ט:) דא"ר זירא בהידור מצוה עד שליש במצוה, בעי ר' אשי שליש מלגיו או שליש מלבר, תיק"ו. ויעו"ש ברא"ש (אות ז') דפסק בזה לקולא כיון דלא איפשיטא הבעיא, ויעו"ש ב"פלפולא חריפתא" (אות ק') שכ' דה"ט דפסק לקולא דהידור מצוה מדרבנן, עכ"ד יעו"ש. וא"כ זהו שכ' הרא"ש הכא דיבש פסול מדחסר ב"הדר" ולא פי' כרש"י מדחסר בואנוהו, מדס"ל דהוי רק מדרבנן ולכתחילה, והבן בס"ד.
וע"ע בחידושי "אנשי שם" בפ"ח דברכות (נא:) גבי ספיקת הגמ' שם "שמאל מהו שתסייע לימין" דס"ל בפשיטות דהוי מצ"ע מה"ת ושייכא גם במצ"ע דרבנן עש"ה, וע"ע ברש"י וברשב"ם ברפ"י דפסחים (צט:) דשייכא גם כשאינו ניכר כלפי חוץ ע"ש, ומש"כ בזה בס"ד ותמצא נחת.
