מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"

אם איכא חיוב לאכול ג' סעודות ולחם משנה ביו"ט

סוכה כז ע"א

במשנה, ר"א אומר יד' סעודות חייב אדם לאכול בסוכה וכו', וחכ"א אין לדבר קיצבה חוץ מלילי יו"ט ראשון של חג בלבד, ופירש"י דאין לדבר קיצבה, אם רצה להתענות אין אנו זקוקין לו וכו', חוץ מליל יו"ט הראשון, שאינו רשאי להתענות וכו'. ובגמ' א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק נאמר כאן טו' ונאמר טו' בחג המצות מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף כאן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות וכו'.

(א)

ויעוי' בר"ן (ברי"ף די"ב:) שכ' וז"ל, ר"א אומר וכו', ורבנן אמרי כדירה מה דירה וכו' אף סוכה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל, ולאו למימרא דאי בעי לא אכיל כלל דלא אכיל פת, דהא בפ' ג' שאכלו (מט:) מוכח דחייב אדם לאכול פת בשבתות וביו"ט, דאמרי' א"ר אידי בר אבין אמר שמואל טעה ולא הזכיר וכו' ומינה דשבתות וי"ט לא סגיא דלא אכיל פת וכו'. לפיכך נראה דמה שחידש הכתוב בלילי יו"ט הראשון של פסח מדכ' בערב תאכלו מצות היינו לחייבו בדין "מצה ראויה", דאילו מדין יו"ט יוצא בכל שהוא פת אפי' במצה עשירה וביו"ט הראשון של סוכות גמרינן נמי דמיחייב לאכול שיעור שהוא חייב לאכול בסוכה, דאילו מדין יו"ט סגי ליה לאכול כביצה עראי חוץ לסוכה וגמרי' מחג המצות דמיחייב לאכול שיעור המחוייב "לאכול בסוכה" וכו', עכ"ל הר"ן יעו"ש. וכן יעו"ש בחידושי הריטב"א שכ' כלשון הר"ן יעוש"ה. וכן יעוי' הכא בתוס' רבינו פרץ, ובמאירי הכא, ובמאירי בברכות שם, ובתוס' שם ד"ה אי בעי אכיל, וברא"ש שם (אות כג') דס"ל כנ"ל דודאי דחייבים לאכול פת ביו"ט וכו' ע"ש.
וא"כ מבואר בכל הני רבותינו ראשונים ה"ה הר"ן, והריטב"א, ותוס', ותוס' ר' פרץ, והרא"ש, והמאירי, דאיכא חיוב לאכול "פת" בכל יו"ט.
 

(ב)

אמנם לא כן ס"ל לתוס', והרשב"א, ולא"ז, ולחינוך, דיעוי' בתוס' הכא בד"ה אי בעי אכיל וכו' שכ' וז"ל, ומשמע הכא דביו"ט לא הוי חובה ואי בעי לא אכיל כלל, חוץ מליל יו"ט הראשון וכו' דלא סגי בלא פת כיון דילפי' מחג המצות וכו', עכ"ל ע"ש. ומבואר דס"ל דליכא חיוב כלל דאכילת פת ביו"ט, ודלא כדס"ל לר"ן ודעימיה. וכן יעו"ש בהג' אשרי ברא"ש שם שכ' בשם ה"אור זרוע" כנ"ל דמשמע בגמ' שם דביו"ט ליכא חובה לאכול פת וכו' ע"ש. וכן יעוי' ברשב"א בברכות שם שכ' דבכולהו שאר יו"ט ואפי' ביו"ט ראשון אין מחזירין אותו, דהא אי בעי לא חייב לאכול פת וכו' ע"ש, וכ"כ הרשב"א בשו"ת ח"ג [תשובה רפז'] יעוש"ה. וכן יעוי' בחינוך (מצוה תל') בד"ה וחייבונו ז"ל וכו' דס"ל כנ"ל דרק בליל א' דפסח וסוכות חייבים לאכול "פת" יעו"ש.
ומבואר א"כ דס"ל לכל הנ"ל דליכא חיוב ביו"ט לאכול ג' סעודות וכ"ש דאין חייבים ב"לחם משנה". ודלא כדס"ל לרמב"ם בפ"ל דשבת ה"ט ובפ"ח דחמץ ומצה ה"ו דחייבים ביו"ט בלח"מ. וכן יעוי' בריטב"א הכא שכ' בתו"ד דנמצינו למדים ששבתות וימים טובים שוין להתחייב באכילת כזית פת בשלש סעודות וכו' יעו"ש. וצ"ע יסוד פלוגתתן בזה.
 

(ג)

ויל"פ בזה, דהנה בדנחלקו אם חייבים ב"לחם משנה", נר' דיסוד פלוגתתן אם ירד מן ביו"ט או לא, דהרמב"ם והריטב"א ס"ל כוותיה דהמכילתא בפ' בשלח [פרשה ד' אות כו'] דאף ביו"ט לא ירד "מן" וע"כ דאף ביו"ט בעינן לעשות "זכר לנס" ולאכול בו לח"מ ודומיא דש"ק. אולם תוס' בפ"ז דברכות והרשב"א והאו"ז והחינוך ס"ל כוותיה דהב"ר [פרשה יא' אות ב'] עה"פ ויברך וגו' ויקדש וגו' דדוקא בשבת לא ירד מן אך ביו"ט ירד מן וע"כ דרק בש"ק תיקנו לאכול לח"מ ולא ביו"ט.