מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם חייבים בלח"מ ובפת ביו"ט
סוכה כז ע"א
במשנה, וחכ"א אין לדבר קצבה חוץ מלילי יו"ט ראשון וכו'.
ויל"ע אם דוקא בשבת חייב בלחם משנה ובג' סעודות או אף ביו"ט חייב בכ"ז. ויעוי' ברמב"ם בפ"ל דשבת ה"ט שכ' וז"ל, חייב אדם לאכול ג' סעודות בשבת וכו', וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין, ולבצוע על שתי ככרות, וכן בימים טובים, עכ"ל. וכן יעו"ש במג"מ שכ' דבהלכות (סי' תשפט') בפ"י דפסחים כ' בשם הגאונים דביו"ט נמי חייב לבצוע על שני ככרות, עכ"ד ע"ש. וכן יעוי' ברמב"ם בפ"ח דחמץ ומצוה ה"ו שכ' לדיני ליל הסדר וז"ל, ואח"כ מברך על נט"י וכו', ומפני מה אינו מברך על שתי ככרות כשאר ימים טובים, משום שנא' לחם עוני וכו', עכ"ל.
ויעו"ש ב"רבינו מנוח" שכ' דכאן לימדך רבינו דביו"ט בעינן "לחם משנה" כמו שבת, וכ"כ בפ"ל שם, מיהו בגמ' לא אשכחן לחם משנה כ"א בשבתות וכו'. ואח"כ כ' בזה"ל, ואי קשיא לך מ"ט גבי לחם משנה מרבינן ימים טובים ולא מרבינן להו לענין ג' סעודות, טעם הדבר לפי שעל לחם משנה נאמר הוא אשר דיבר ה' שבתון שבת קודש, שבתון לרבות יו"ט כדאמרי' בעלמא [יומא עד.] כל מקום שנא' בו "שבתון" שבות, והיינו דאמרי' [ביצה טו:] את אשר תאפו אפו וכו', אבל לענין ג' סעודות "ויניחו אותו" הפסיק הענין ולא כתוב תלתא "היום" אלא "שבת" בלבד, וכ"כ בעל העזר, וטעם יפה הוא, עכ"ל רבינו מנוח יעו"ש. אולם צ"ע בדס"ל בפשיטות דביו"ט ליכא חיוב דג"ס, דהא ברמב"ם בפ"ל שם משמע דס"ל דאף ג"ס חייבים ביו"ט, דבתחילה כ' דחייבים לאכול ג"ס בשבת, ואח"כ כ' דצריך לקבוע בכל סעודה על היין, ולבצוע על ב' ככרות ואח"כ כ' דכן בימים טובים, דמשמע דאף ביו"ט חייבים בכ"ז והיינו בג' סעודות וכו' ולא רק במה שסיים שצריך לבצוע על ב' ככרות, וצ"ע.
וכן יעוי' במאירי הכא שכ' וז"ל, זה שהוצרכנו לבצוע על שני ככרות, גדולי המחברים [הרמב"ם] פירשוה בכל סעודה מג' סעודות וכו', וכן הצריכו לעשות כן אף בימים טובים, וכן הדין, שהרי כשם שלא היה המן יורד בשבתות כך לא היה יורד ביו"ט והיה יורד להם לחם משנה מערב יום טוב, עכ"ל ע"ש. ומשמע דג"כ ס"ל בדעת הרמב"ם דביו"ט צריך לחם משנה ואף ג' סעודות, אך אינו מוכרח. ויעוי' ב"חרדים" (פרק יד' אות ב') ואח"כ (אות ג') דמדוייק דס"ל דחייבים רק בשבת בג' סעודות ולא ביו"ט ע"ש. והוא כדס"ל לר' מנוח. וע"ע בטור ובב"י ובשו"ע (סי' תקכט' ס"א) בזה.
אולם צ"ע בדעת הרמב"ם. דהנה נתבאר דס"ל בפ"ל דשבת שם דחייבים ביו"ט בלח"מ, והנה יעוי' בפיה"מ לרמב"ם הכא שכ' בזה"ל, ר' אליעזר אומר וכו', וחכמים למדים טו' בתשרי מטו' בניסן כמו שאכילת מצה בלבד לילה הראשונה מצוה ואח"כ אם רצה לאכול או לצום או לאכול פירות הרשות בידו כמו שביארנו במקומו, כ"כ בסוכות וכו', עכ"ל הרמב"ם יעו"ש. וצ"ע בדכ' דאם רצה אח"כ "לצום" והיינו "ביום" טו' וכן ביו"ט אחרון דהרשות בידו, הא להדיא ס"ל דחייבים בלח"מ ובאכילת פת וא"כ ע"כ דאינו רשאי לצום אף אחר ליל טו', וצ"ע. וצ"ל שחזר בו ממש"כ בפיה"מ, וכדרכו בהרבה דוכתי שחזר בו ב"יד החזקה" ממש"כ בפיה"מ כידוע.
