מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
ג' טעמים מ"ט הנושא בתולה טרוד והנפק"מ בזה
סוכה כה ע"א
ובלכתך בדרך פרט לחתן מכאן אמרו הכונס את הבתולה פטור ואת האלמנה חייב וכו', כונס את הבתולה טריד וכו'. וכ"ה בפ"ב דברכות (טז.).
ויעו"ש ברמב"ם בפיה"מ, וברפ"ד דק"ש ה"א שכ', דטרדתו היינו "שמא לא ימצאנה בתולה" יעו"ש. וכ"כ רע"ב. ועש"ע ברע"ב שכ' דשמעתי י"א דה"ט שטרוד שמתיירא שמא יעשה "כרות שפכה" ע"י בעילתו וטרדא דמצוה היא וכו' ע"ש. וכן יעו"ש במאירי שהביא להני תרי טעמים.
אולם ברש"י נר' דס"ל באופן ג', דיעו"ש בפ"ב לעיל (יא.) ברד"ה ובלכתך בדרך וכו' שכ' וז"ל, אבל חתן דטירדא דמחשבה בעלמא הוא "שמחשב על עסק בתולים" אי לאו קרא יתירא לא אתמעוט, עכ"ל. וכן יעו"ש ברד"ה הכונס את הבתולה פטור, שטרוד במחשבת בעילת מצוה, עכ"ל ע"ש. ומשמע דעצם מה שצריך לבעול בתולה הוא דגורם לו "הטירדה" ולא שחושש שמא אינה "בתולה" או שמא יעשה עי"ז כרות שפכה. והיינו דחושש שמא לא יצליח לבעול ושמא תצטער האשה עי"ז וכו', ודלא כהרמב"ם ורע"ב.
וי"ל נפק"מ בזה כשראה בעצמו או ששמע בעדות נאמנה שאכן "בתולה" היא או ששמע שאינה בתולה אלא "בעולה" או מוכת עץ וכיו"ב, דלטעם הרמב"ם נר' דבכה"ג החתן אכן חייב בק"ש, דהא תו לא "טרוד לבעול" שמא לא ימצאנה "בתולה", דהא כבר ראה או שמע שבתולה או בעולה היא וא"כ אין "הבעילה" גורמת לו "טירדה". אולם לטעם שברע"ב שיעשה עי"ז כרות שפכה, וכן לטעם רש"י שפשוט חושש מעצם הבעילה, א"כ אף כשנודע לו דודאי בתולה היא ג"כ חששו וטירדתו במקומו עומדת וה"ה "טרוד בבעילה" שנחשב טירדה דמצוה. אולם כשנודע לו דבעולה היא, אף לרש"י ורע"ב לא יפטר מק"ש, דהא בכה"ג אף ליכא לחשש שמא יעשה כרות שפכה, דרק ע"י בעילת בתולה יש לחוש לזה ולא בבעילה, וכן ליכא לחששו דאיכא רק בבתולה ולא בבעולה, ודו"ק. וכן י"ל נפק"מ כשחושב עצמו לעקר או לסריס, דלטעם הרמב"ם ורש"י יפטר מק"ש דאכתי טרוד אם ימצא לה בתולים, אך לטעם ב' לא יפטר דהא לא חושש כלל שיעשה עי"ז "כרות שפכה", ודו"ק.
וכן י"ל נפק"מ ב"בוגרת" דכ' בפ"ג דכתובות (לו.) דאין לה טענת בתולים, ופירש"י דבתוליה כלים מאליהן יעו"ש, וכ"כ התוס' רי"ד ע"ש, וא"כ לרמב"ם י"ל דאינו טרוד בבעילה, שכן אומר החתן לעצמו דאפי' אם לא ימצא בתולים ע"כ דלא מחמת שזינתה ח"ו כ"א שירד מאליו וא"כ חייב בכה"ג בק"ש. אולם לרע"ב י"ל דאף בכה"ג ה"ה טרוד, דאכתי חושש שמא לא כלו בתוליה ויעשה עי"ז כרות שפכה, דלא בהכרח דאין בתולים לבוגרת, וא"כ יפטר מק"ש. וכן לרש"י י"ל דה"ה טרוד בזה שמא בתולה היא וכו', ודו"ק. אולם כ"ז י"ל לרש"י והתורי"ד שם דס"ל דמש"כ דבוגרת אין לה בתולים היינו "שפתחה פתוח", אולם לר"ח שהביא תוס' בפ"ק שם לעיל (ט.) דבי' דהיינו "שאין להם דמים" אך "פתחה סתום" ויכול הבעל לטעון טענת "פתח פתוח" יעו"ש, ע"כ דאינו נפק"מ לענינינו, שכן אף לרמב"ם ה"ה טרוד בכה"ג "שמא לא ימצא לה בתולים", ודו"ק.
